נגיעה אישית מעוורת – קורח, והשכנה ש"התעלמה" ברחוב בלי עדשות מגע – סיפור על דן לכף זכות

יש טעויות שהאדם עושה בחייו ובכך הוא מאבד הכל. קורח ראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו על כן היה בטוח שמגיע לו להיות נשיא במקום אליצפן בן עוזיאל.

קורח לא חיפש שום צד זכות למינוי זה, הקינאה היא שהעבירה אותו על דעתו. כאשר יש לאדם נגיעה אישית הוא לא רואה את האמת; כאשר יש לאדם שינאה, הקפדה, הוא תמיד יחפש ואף ימצא כיצד להאשים את השני, והגרוע מכל – הוא עלול לגרור איתו אנשים נוספים על מנת לבסס את טענתו. קורח גייס מאתים וחמישים ראשי סנהדראות שנקבצו יחד עימו על משה ואהרון.

לא אחת האדם מגלה שהנגיעה האישית היא זו שגרמה לו להקפדה על הזולת, ואם היה מחפש זכות היה מגלה את האמת.

סיפור

שתי שכנות חיו ביניהן בשלום ואחווה, עד שיום אחד פרץ ביניהן ריב. הריב התרחב וגרם לנתק בין המשפחות. הן התגוררו באותו בנין אך היה ביניהן נתק מוחלט! האישה הייתה פוגשת בחדר המדרגות את שכנתה והשתיים היו מפנות עורף זו לזו; הבעלים לא דיברו ביניהם, והילדים כעסו וגידפו אלו את אלו.

יום אחד השתתפו שתי השכנות בשיעור תורה בעירן. אחת ממשתתפות השיעור סיפרה לרבנית שבשיעור נמצאות שתי השכנות שגבה הר ביניהן. אחרי השיעור קראה הרבנית לשתי הנשים, דיברה על ליבן ולא עזבה אותן עד שהצליחה לערוך "סולחה" ביניהן.

השלום והאחווה שבו לשרור ביניהן, וחזרו לימים הטובים שהן היו נכנסות ויוצאות זו בביתה של זו, משוחחות על דא ועל הא, יוצאות יחד לקניות, כמנהגן של שכנות וידידות טובות.

כעבור כמה שבועות הלכה אחת מהן ברחוב הראשי בעיר, ומולה היא פוגשת את שכנתה וחברתה החדשה-ישנה. היא מנפנפת לה לשלום, אך משום מה היא לא זוכה להשבת שלום מצד השכנה. במקום זה היא רואה איך השכנה משפילה את מבטה, מתעלמת מקיומה וממשיכה בדרכה כאילו אינה קיימת.

היא שבה לביתה כועסה ומרירה. פנתה לבעלה ואמרה לו: "אתה רואה, צדקתי כשאמרתי לך שאני לא מאמינה ב'סולחה' עם השכנה הרעה הזאת!" וסיפרה לו כיצד השכנה התעלמה ממנה ברחוב.

והחליטו שוב לנתק את היחסים איתה ועם משפחתה, אך הפעם לתמיד! וגם תודיע לילדיה לנתק את הקשר המחודש עם ילדיה של השכנה ואוסרת עליהם לדבר איתם מטוב ועד רע. נתק עד הסוף.

שיחת הטלפון

לא חולפת כמה שעות והיא מקבלת שיחת טלפון. על הקו – השכנה... מה קרה? היא מתלבטת אם לענות לה. שהרי החליטה לנתק את הקשר... לבסוף החליטה לענות, אך מקפידה לשמור על טון מנוכר. ואז אומרת לה השכנה: "מה נשמע? רציתי לספר לך משהו. היום קמתי בבוקר, חיפשתי את עדשות המגע שלי, אך לא מצאתי אותן. בלי עדשות את יודעת שאני חצי עיוורת... הייתי חייבת לצאת מהבית לכמה סידורים, לא הייתה לי ברירה. אל תשאלי, הלכתי ברחוב, לא ראיתי כלום! כלום! לא רציתי שהעוברים ושבים ישימו לב לכך, והלכתי עם ראש מוטה, כאילו אני שקועה במחשבות"...

ואז היא הוסיפה ואמרה: "אני חייבת לקפוץ כעת לאופטיקאי כדי להזמין עדשות חדות. בא לך לבוא איתי?"

והשכנה, שרק לפני כמה דקות הייתה בטוחה שהיא מנתקת איתה מגע לעולם, השיבה: "בסדר גמור, למה לא?"...

היא בנתה תיאוריה שלמה ועל סמך התיאוריה הזאת היא החליטה שוב לנתק את הקשר איתה – והנה בבת-אחת הכל קרס.

האישה סיפרה את המקרה לרבנית בבת ים, שביקשה ממנה לפרסם את הסיפור כדי ללמדנו לקח, עד כמה אנו חייבים לדון את הזולת לכף זכות. אמרת "שלום" לפלוני והוא לא השיב לך? – אל תיחפז להסיק מסקנות! אפשר לאבד עולם מלא בהחלטה של רגע. זהירות!. (ברכת דוד)