פרקי אבות פרק א משנה ו

צדקו מאד דברי המפרשים באמרם כי לפי שאמר יוסי בן יועזר בענין לימוד התורה שיהיה ביתו בית ועד לחכמים אמר על זה יהושע בן פרחיה שאין טוב לאדם שילמד מחכמים רבים בחכמם אחת כי אולי תהיינה סברותיהן שונות זו מזו והתלמיד יתבלבל בזה כי כמו שהמאכלים וריבוי היינות השותים אותם בסעודה אחת מורישים להם חלאים הרבה כן בעיון הרבנים השונים, וכבר אמרו חז"ל על רב יהודה שאין לסמוך על שמועתו משום דמכולי עלמא גמיר ולכן עשה לך רב ר"ל רב אחד וחכם אחד שתלמד מפיו עכ"ל:

ואפשר עוד לפרש בהיות כי לימוד התורה צריך להיות בחברת חברים כענין שאמר חרב אל הבדים וגו' וכענין שחביריך יקיימוה בידך אמר אם לא תמצא בעיר אשר אתה יושב חכם גדול ממך ואם תתחבר ללמוד עם לומדי העיר יחזיקו עצמם לגדולים ממך וכאלו אתה לומד עמהם כאחד מתלמידיהם לא למען זאת תמנע מללמוד בחברת אחר אלא עשה לך רב, ואמר מלת עשה כי אפי' שלא יהיה ראוי להיות לך לרב עשה אותו עליך לרב ואם לא תרצה לעשות עליך רב שישתרר עליך גם השתרר לא למען זה תלמוד יחידי רק עשה זאת אפוא בני וקנה בדמים יקרים חבר אחד ותספיק לו כל צרכו עד שמחמת חמדת הממון יתרצה זה אליך להיות חבירך כי דבר תורה מעות קונות ואחר שתתחבר ללמוד עמו אם ידבר כנגדך איזה דבר אל תדינהו לכף חובה שאם כן לא תמשך חברתכם יחד אלא הוי דן את כל האדם לכף זכות וכשתון כל דברי חבירך לכף זכות תוכלו עמוד זמן רב בחברה לא תתפרדו איש מעל אחיו. אי נמי כוונת השלם הזה להזהיר לאדם נבון וחכם בתורת ה' שילמד אותה לאחרים ולא תהיה לו לבדו כי מונע בר יקבוהו לאום ויעשה את עצמו רב ללמד לאחרים מה שהוא יודע. ואמר עשה לך רב שיהיה טורח בדבר זה ויסובב מעיר לעיר כשמואל הנביא ללמד את בני יהודה קשת מלחמתה של תורה וז"ש עשה עצמך רב להם ללמדם ואם לא תמצא מי שירצה ללמוד עמך בתורת תלמיד וזה מרוב גאותו וגאונו עם כל זה אל תקפיד אתה בזה רק אמור לו שיבא וילמוד בזה מכל מקום ואפי' שיהיה נקרא חבר וז"ש וקנה לך חבר כלו' קנה אותו אפי' שיהיה כערך חבר עם חבר:

והרב ר' יהודה לירמא ז"ל הקשה למה לא הזהיר על שיקח תלמידים שהרי אמרו הרבה למדתי מרבותי וכו' ומתלמידי יותר מכולם ונתן טעם לזה לפי שהתלמידים כל מגמת פניהם הוא ללמוד ולא ללמד לכן אינם רוצים ללמוד מכל אדם אלא ממי שלבו חפץ בו יותר או ממי שנראה להם שהם לומדים ממנו יותר ומאחר שלא ימצא האדם מי שירצה להיות תלמיד לו לכן לא הזהיר התנא עליהם ע"כ:

וה"ר משה אלשקאר ז"ל כתב קנה לך חבר שיתחבר בטובים לפי שבסבת זה לא ידבר כי אם בשבח הטובים וככה תבחן חברת האדם שאם הוא מדבר בשבח הטובים תדע בודאי שהוא מתחבר עמהם והוא שאמר שלמה ע"ה מצרף לכסף וכור לזהב במצרף ובכור תבחן הכסף והזהב אם טוב הוא ואם רע אמנם מבחן פעולת האדם תדעם לפי מהללו כלומר אם תשמע אותו שהוא משבח לטובים הוא טוב וההפך בהפך:

והוי דן את כל האדם להוציא אותם שאינם אדם רק כבהמות נדמו:

ורבינו יונה ז"ל כתב וקנה לך חבר כי הוא מועיל לכמה דברים ולכן צריך לסובלו כמ"ש שלמה ע"ה מכסה פשע מבקש אהבה ושונה בדבר מפריד אלוף כי מי שהוא סובל את חבירו ומכסה על הפשע שפשע חבירו כנגדו ועובר על פשע זה מבקש שיהיה לו אהבה ועי"ז תתקיים אהבתם עם חבירו ורוצה בה אבל השונה בדבר חבירו בפשע שעשה לו חבירו שונה בה וחוזר ואומר ראו מה עשה לי פלוני זה מפריד אלופו ממנו שהוא אוהבו כי לא תתקיים אהבתו עם שום חבר:

והוי דן את כל האדם לכף זכות לבינונים כי לצדיק אפי' מעשה רע הוא טוב ולרשע גמור אפי' מעשיו הטובים יש לדונם לכף חובה וכמ"ש שלמה ע"ה משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע. הכוונה לומר כי בני אדם חושבים כי הצדיקים מפני שאינם יודעים לעשות רע גם אינם מכירים דרכי הרשעים ואין דנים אותם לכף חובה ואין הדבר כן כי משכיל הצדיק ויודע ומכיר בית הרשע ורוע מעלליו יותר מכל שאר בני האדם שאינם מקפידים כל כך ברשעת הרשע ולא יתנו אל לבם אבל הצדיק מקפיד ונותן אל לבו ואפי' מעשיו הטובים שעשה הרשע דן אותו הצדיק לכף חובה וז"ש. מסלף רשעים לרע כי הצדיק מסלף ומטה מעשה טוב של הרשע לרע לומר שלא לשם שמים נתכוון במצוה שעשה אלא להראות טלפים כחזיר כדי שיחזיקו אותו לאיש טוב:

וה"ר אפרים ז"ל כ' עשה לך רב מפורש בברייתא שיעשה את רבו קבוע שילמוד ממנו מקרא משנה מדרש הלכות ואגדות והטעם שהניח לו במקרא יאמר לו במשנה וכו' עכ"ל:

וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל כתב עשה לך רב לשון עשיה יאמר על דבר שצריך לטרוח ולעשות על ידו. שתועלת הרב הוא כל כך גדול עד שאם לא ימצא לו רב מזומן שיוכל ללמוד ממנו כעת יפליג להשתדל עם התלמיד ותיק אם יצטרך לעוזרו ולסמוך ידו כדי שישלים עצמו יעשה כדי שאחרי כן יוכל הוא ללמוד ולקבל ממנו אבל בחבר אינו צריך להתעמל כ"כ אבל יקנה מהמזומן מאשר ימצא. או אמר לענין הנהגה מדינית שישים האדם עליו אחד מן החכמים לאב ולראש להיות נסמך עליו לעצתו ולפי שדבר זה הוא כבוד לחכם וכל אדם ירצה להיות לו לאב ולראש לזה לא הזכיר לשון קנין כי לא יצטרך להוצאות ממון רק כשישימהו עליו האחר ירצה שאפילו חכם הגדול שבחכמים נצרך שיהא לו אחד לאב ולראש בדבר הזה. ואע"פ שלא ימצא חכם גדול כמוהו יעשהו משלמטה הימנו כי אין האדם רואה בעניני עצמו העצה הצריכה לו כמו שיראה זולתו וזהו עשה לך רב אף שאינו ראוי אבל החבר שיהיה נאמן רוח לגלות לו סודותיו שהוא טפל אצלו יצטרך לקנותו בממון:

והוי דן את כל האדם לכף זכות אבל אם הוא רשע מפורסם לא יצדק מעשה מעושהו ולא יתפאר הגרזן על החוצב בו וחכמי המוסר אמרו הזהר מחלקת לשון הנבלים כהזהר מן הקשת אשר כל עוד שיוסיף להכנע יוסיף להכות:

וה"ר מתתיה היצהרי ז"ל כתב והוי דן את כל האדם לכף זכות למי שמעשיו שקולים ואמר דוד המלך ע"ה און יחשוב על משכבו הרשע כל מחשבותיו כשהוא מתבודד אינו מחשב רק לעשות און ומרמה וכשרואה אחרים עושים איזה פועל לעולם יתיצב לדונם בדרך לא טוב ולחובה לפי שהמעשה ההוא אם הוא רע אינו מאוס בעיניו לכן הוא גוזר כי זהו כוונת העושה המעשה ההוא עכ"ל:

והרב רבי יוסף ן' נחמיאש ז"ל כתב וקנה לך חבר בממונך או בלשון רכה וכן פירשתי אז נדברו יראי ה' מלשון ידבר עמים תחתינו כלומר כשהחברים נכנעים איש לרעהו אז ויקשב ה' וישמע עכ"ל:

והרשב"ם ז"ל כתב עשה לך רב שלא תהא תוקע עצמך לדבר הלכה שנאמר ושונא תוקעים בוטח השונא למי שתוקע עצמו לדבר הלכה יעמוד לבטח ומהו תוקע דאתא דינא קמיה וגמר הלכתא ומדמי מילתא למילתא דקבעי ליה למיזל קמיה רבים במסכת יבמות פרק ב"ש:

והחסיד רבי יוסף ן' שושן ז"ל כתב וקנה לך חבר וכן אמר שלמה ע"ה שמן וקטורת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש פירוש השמן והקטורת חיצונים הם מעצם המריח אותם ונחם ינחמוהו מעצב לבו ומועילים לו מה שהוא אינו יכול להועיל לעצמו ככה יועילהו מתק רעהו הסוד שהוא ממתיק עמו בהועץ עמו יותר מעצתו שמתיעץ בינו לבין עצמו עכ"ל:

עשה לך רב. וכן בפ"א מע"ז אמרו לענין גמ' מחד רבה מעלי כי היכי דלא לפגום לישניה ואע"פי שאמרו שם הלמד תורה מרב א' אינו רואה סימן ברכה לעולם כבר אמרו הני מילי בסברא ובגמרא אמרו ביבמות פרק בית שמאי ושונא תוקעים בוטח זה התוקע עצמו לדבר הלכה כגון דאתי דינא לקמיה וגמר מילתא ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רבה במתא ולא אזיל גמר מיניה. ובפ' הפועלים אמרו אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא מאי דכתיב קטון וגדול שם הוא אטו לא ידענא דקטון וגדול שם הוא אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה נעשה גדול לעולם הבא וכל המשים עצמו כעבד בעולם הזה נעשה חפשי לעולם הבא:

וקנה לך חבר. וגם זה לענין קיום התורה. וי"מ קנה לך ספרים והפירוש הנכון הוא כפשוטו חבר ממש ולא יקשה לשון וקנה ולא אמר עשה לך חבר כמו שאמר עשה לך רב לפי שהרב ימצאנו בלא קנין אבל חבר שמא אותו חבר שירצה אינו רוצה להיות חבירו שוה לו כי הוא בעיניו גדול ממנו ועל כן אמר אפילו תצטרך לקנותו בממון פזר עליו ממון וקנה אותו או שתפייסהו בדברים ותסבול אותו ותתנהג ע"פי מדותיו לא ע"פי מדותיך. וכן אמרו הפילוסופי' האוהב אחד הוא או הוא או אתה. וטעם האזהר' הזאת הוא כי יש צורך אל החברים לקיום התורה כמו שאמרו באבות דר' נתן עבר על ההלכה אם יש אחר להזהירו עליהם הוא אומר טובים השנים מן האחד כי אם יפולו האחד יקים את חבירו. עוד אמרו שם שנים שיושבין שכינה ביניהם. ואמרו עוד מיני ומינך תסתיים שמעתא. ואמרו בתענית בענין חוני המעגל או חברותא או מיתותא וכמו שדרשו בפ' הרואה ובפ"א מתענית ובפ' אלו הן הגולין חרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמיטפשין שנא' ונואלו וכתיב אשר נואלנו ומתרגמינן די טפשנא ואמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולן שעצים קטנים מדליקין את הגדולים. וכן אמרו בא' מתענית ובפ' אלו הן הגולין שנא' ומי אוהב בהמון לו תבואה. וכן לענין המעשה הטוב צריך האדם לאוהב שתבטח בו נפשו ליטול ממנו עצה ולקבל תוכחתו אם שמא יצרו יכשילנו לדבר עבירה על כן צריך שיקנה אותו ויטרח עד שישיגינו:

והוי דן את כל האדם לכף זכות. כבר אמרו בפ' מפנין שזה הוא מן הדברים שאדם אוכל פירותיהן בע"הז והקרן קיימת לו לע"הב וסמכו זה אל הפסוק שאמר בצדק תשפוט עמיתך בפ' שבועת העדות. ויש לסמוך זה אל ואהבת לרעך כמוך וכל הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו למעל' לזכות כמו שהביאו שם מעשה בחסיד א' שפדה ריבה אח' והשכיבה במרגלותיו שהיה חושד שמא יש בתלמידיו מי שאינו הגון ולמחר ירד וטבל מפני שראה קרי לטורח הדרך ותלמידיו דנוהו לזכות וכן כשנכנס רבי יהושע בן חנניה אצל מטרוניתא וחלץ תפליו שלא ליכנס בהם במקום טומאה ונעל הדלת בפניו כדי שלא יתגלה הסוד שהיה רוצה לדבר עמה ויצא וטבל מפני שניתזה צנורא מפיה עליו ודנוהו תלמידיו לזכות. וכן מעשים אחרים שהיו קרובים לדון לחובה ובדרך רחוקה דנו אותם לזכות. והזהיר בזה החכם כי בזה תתקיים החברה בין החברים. ורבינו משה ז"ל עשה בזה שלשה חלוקות שאם האדם הוא מפורסם בצדק ויצא מתחת ידו דבר אפילו יהיו רוב הצדדים נוטים לחובה כיון שיש צד אפילו רחוק לדונו לזכות חייב אדם לדונו לזכות ועל זה נאמר בשבת פרק הזורק החושד בכשרים לוקה בגופו ויותר חזק מזה אמרו פרק מי שמתו אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה והקשו שמא סלקא דעתך אלא אימא וודאי עשה תשובה. ואם האדם הוא מפורסם ברשע ועשה מעשים אפילו יהיו רוב הצדדי' נוטים לזכות כיון שיש צד אחד שיש לדונו לחובה מותר לדונו לחובה ועל זה נאמר כי יחנן קולו אל תאמין בו כי שבע תועבות בלבו. ואם האדם הוא בלתי ידוע והמעשה הוא שקול ממדת החסידות הוא לדונו לזכות במצות זה החכם:

עשה לך. מ"ש רע"ב בשם ר"מ אע"פ שאינו ראוי להיות לך רב. צריך תבלין (כ"ש לפמ"ש תוי"ט. נראה מתנגד לאמת ג"כ) ויש להטעימו יפה דמיירי בבן שירש כבוד אביו. אע"פ שאינו ממלא מקומו בחכמה. וכי הא דאמר רבי. אע"פ ששמעון בני חכם. גמליאל בני נשיא. עמ"ש לקמן מי"ג. זה דבר ברור. ועמ"ש בס"ד לקמן משנה ט"ו בדרך אחר פירוש נאה מאד. והפך מפיר"מ. איברא אדרבה דרב גדול עסקינן. שאינו רוצה לקבל עבדות. שזה צריך כפיה והכרח. שכופין אותו עד שיתרצה. אבל מי שאינו ראוי להיות רב. לא לבד שאין כופין אותו. אלא אפי' רוצה מוחין בידו. וכמ"ש על מי שלא הגיע להוראה ומורה. ואין נראה לחלק בין רב להוראה. או בלמוד פשוט בלי הוראה בפועל. חדא דכל סתם רב שבתלמוד הוא דוקא להורות ולהראות הלכה למעשה. ועוד שאפי' אינו מורה ממש. מ"מ עיקר הלימוד הוא לשמור ולעשות. ולדעת מה יעשה ישראל. וכיון שאינו ראוי ולא כדאי. אסור לו ללמד. דנפיק מיניה חורבא ושבשתא כיון דעל על. ולכן אין התלמיד רשאי אפי' לקבוע ישיבה בלי נטילת רשות מרבו. ואין לומר דמיירי היכא דליכא דעדיף מיניה. כי זה דוחק (אע"פ שכ"ה משמעות פיר"מ. אינו אמת בכוונת לשון התנא. דאי הכי צריכא למימר. דשפיר טפי מלישב בטל. וכמ"ש שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה. הקב"ה אוהבן. והוא דלית להו רבה במתא. ותו דהאי לאו שאינו ראוי מיקרי. ראוי הוא. ומחוורתא כדפרשינן ושמא פיר"מ נתן מכשול לבני דור טהור בעיניו. שעושין רב שאינו ראוי והגון. נוטעים אשרה אפי' במקום מזבח ה' וטעו בתרתי בדברי ר"מ. חדא דבמקום ת"ח ודאי לא אמר. דאיסור חמור הוא. ועוד דלא אמר להושיבו בראש להנהגת הצבור ולהורות ברבים אלא ללמוד עם היחיד לגרוס משנתו עמו כדדייק לישניה דר"מ. ול"ת בינך לבין עצמך ודייקא נמי מתני' עשה לך. ודילמא סברי הנך אינשי. פירושא דעשה לך משלך (כדאמרינן בעלמא) הלכך עבדי להו רב מדידהו מדקריב להו ודדמי להו. בין כשר בין פסול לא אכפת לה. והסבה בזה כמ"ש מהרש"א (בפא"נ) לפי שהממנים הרב והבוררים אותו הם בעלי בתים. לא ת"ח ולומדים (כמו שהיה מהראוי) בעם ככהן כגוי אובד עצות המה. אין בהם תבונה. אין לבם כ"א על בצעם ע"כ מקבלים לרב כל מי שיאות להם כפי רצונם. ולפי הנאתם וקירוב דעתם. ביחוד על פי הסרסור הגדול הממון האהוב בהמון. על זאת תפוג תורה. והיא כגרמה כמעט כיבוי גחלתה הנבארה:

וקנה לך חבר. מ"ש תי"ט על רע"ב. שדבריו שלא בדקדוק. שמפרש החבר בלמוד התורה. במ"כ דברי עצמו אינם מכוונים כי מה ראה בלשון הרע"ב לומר כך. לא בפירוש ולא מכללא איתמר. ולדידי פשיטא לי דבחבר בכל מילי איירי. סתמו בפירושו. וזיל בתר טעמא. טעמא מאי לא תני וקנה לך רב. משום דאסור ללמוד בשכר. א"ה חבר ותלמיד נמי כולהו בשכר אסירי. מה"ט דהרבה למדתי כו'. ומחברי יותר מהכל. א"כ כולם בכלל האיסור (אף שיש לדחות. אינו אמת. דא"ה ברב נמי משכחת לה. וקושטא הכי הוא כל מה דשרי לחבר בשכר. שרי נמי ברב ודו"ק) אלא הכי נמי קאמר רע"ב. ברב לא מיתני ליה זקנה. משום דלא אפשר. דהא צריך ללמד בחנם. משא"כ בחבר שלקנות אהבתו אתה צריך בכל דבר. לפיכך תקנה אותו בודאי. ואם תמצי לומר בחבר בלמוד תורה מיירי תנא דידן. (וכמ"ש באדר"ן בפירוש) ע"כ נפרשהו כמש"ל: ומש"ע תי"ט עמש"ה למה לא הזהיר שיקח תלמידים. ואמר שהקושיא מעיקרא ליתא. לפי שכבר קדמו אנשי כנה"ג שאמרו והעמידו תלמידים הרבה. אינו נראה בעיני כלל. כי כבר מצינו במסכתא זו מוסרים כפולים במלות שונות. והא ועשה לך רב. נמי איתא לקמן במשנה ט"ו. דוק ותשכח טובא. ועוד כי לא זו היא הקושיא המתורצת בדברי אנשי כנה"ג. שהם לא אמרו אלא והעמידו בחפץ ורצון התלמידים. לומר שלא ימנעו בר. ואל ירבו בעיניהם אלף אוהבי הלמוד לכשימצאו: אולם עדיין צריך להשמיענו שיקנה את התלמידים כדרך שקונה את החבר. והיא קושיא אלימתא לכאורה. והלא דברים ק"ו אם כשר הדבר לקנות החבר. כ"ש התלמיד. שמחכים את רבו יותר (ורחוק מאסור ג"כ שעכ"פ אינם מלמדים אותו ממש) לכן אני אומר שהר"י לרי"א לא תירץ כלום. כי עם שבודאי אין העמדת תלמידים דבר התלוי ברב בהחלט מאחר שצריך לחפץ התלמיד ואין לצוות על זאת בחיוב. בהיותו דבר הנתלה ברצון הזולת. אמנם עדיין אין זה מספיק לתשובת הקושיא. כי היה לו להזהיר שיקנה אותם בכסף מלא. אם לא ימצא מי שירצה ללמוד אצלו בחנם. כי בדרך זה ימצא בלי ספק אוהבים רבים סרים למשמעתו. ואף אם לא ימצאם. יעשה הוא את שלו באופן זה. וכדרך ששנו וקנה לך חבר. עם היותו ג"כ דבר התלוי ברצון הזולת ואפשרי למצווה. אבל דברי מהר"ל נכונים מאד. ומשנה שלימה שנינו כן להלן בפרקין מ"י. ושנא את הרבנות: ועוד אני מוסיף לפרש (אי איתא דבתורה משתעי) וקנה לך חבר. לא בכסף ומחיר. כי דברי תורה אין מעות קונות (דאיברא בין חבר בין תלמיד תרווייהו אסירי. וקים להו בדרביה כדלעיל) אלא רוצה לומר לקנותו בחכמה (כמ"ש קנה חכמה קנה בינה. קונה לב ודומיהם) ודא קנה מה חסר דא חסר מה קנה. ככה ישתדל בקנין החבר במועצות ודעת כדי שיהא לו קנין עלמי. קנין כספו וחשקו הנמרץ. להתדבק בו בחברה עצומה. שלא תנתק ולא תמוט לעולם. ועל דרך זה יבואר היטב כוונת התנא. כי בודאי לא יצטרך הרב המובהק לחוד אחר תלמידים לקנותם ולרצותם ברצי כסף. אע"פ שלעולם גם הרב מרויח על ידיהם. שלומד הרבה מהם מ"מ אין ספק שהם צריכין לו יותר (ואפילו בתלמיד חבר שרבו צריך לו כר"ח לגבי ר"ה. מצינו שא"ל ר"ה חסדא ל"צ לך) לכך לא הוצרך להזהיר על זאת. אבל על בקשת החבר היתה האזהרה בפרטות. לפי שלא ימצא כל כך מי שירצה להתחבר אליו לשכון אצלו להיות עמו במדרגה שוה. שכל אחד יחזיק עצמו לחכם יותר ממנו. ולבעל מעלה יתירה עליו. אחר שהוא קרוב עמו במעלה (וכ"ש אי בחבר בכל מילי מיירי. כי לא יאות לכל אדם להיות דבוק בחברה תמידית עם זולתו) ולזה יצטרך לקנותו בחכמה ולקחתו בתבונה. אמנם הרב לפי דרכנו אין חכמה ואין תבונה להעבירו על דעתו בדברי ריצוי להיות עבד אלא בכפיה. או לדרכו של הר"מ אין צורך לקנותו בתחבולה. כי בנקל יקבל להשתרר. ומעטים הם בני עלייה המסרבים ובורחים מלקבל מעלה וגדולה. בפרט מי שאינו ראוי (כפי' ר"מ במשנתינו) ולא הגון. הוא ממציא עצמו לכך הדיוט קופץ לישב בראש להגדיל עצמו כדי לעלות מבור שפלותו האמיתית. ע"כ לא הוצרך אלא להזהיר ועשה לך רב. כלומר אע"פ שאינו ראוי כל כך להיות רב עליך כדר"מ. לפי שאינו גדול ממך. והוא מה שאמרו בכיוצא בה. יהא כבוד חברך כמורא רבך. שינהוג כבוד בחבירו כמו ברבו. ובזה יעשנו רב לו בלי ספק. ובכן נתיישב הכל על נכון. ועמ"ש עוד לקמן משנה ט"ז. ויתכן ביותר לשטת יב"פ שילהי מנחות. שאמר בתחלה כל האומר אלי עלה. אני מטיל עליו קומקום של חמין ובסוף כל האומר לי לירד אני כופתו כו'. וזהו שאמר כאן אחר ועשה לך רב. סמך לו וקנה לך חבר. ירצה בזה אם פתוך יכלו לך לעשותך רב. זאת העצה היעוצה תקנה לך חבר (ע"ש דף כ"ו) כלפי הרב הוא מדבר כי הרבה ילמוד מחבירו. ואם אח"כ לא ירצה לעזוב כבודו. כיון שעלה באונס לא ירד. וסופו ברצון יחזיק בה. יש לדונו לכף זכות. שכך היא המדה כמו שלמדנו משאול:

עי"ל הקושיא שאמר וקנה לך חבר. ולא הזהיר לקנות תלמידים. כי אמנם החבר יספיק אחד (ולא יתכן להתחבר עם אנשים הרבה מאד תמיד להיות אנשי סודו. וכמ"ש גם בס' המדות היווני. שאין טוב לאדם להיות לו אוהבים רבים דבקים בו אע"פ שלא ירבו בעיניו אלף אוהבים. זהו לענין הראות סבר פנים יפות לכל אדם. אבל לא להתחבר עמהם בדבקות. לכן אחז התנא חבר לשון יחיד. משא"כ בתלמידים דכל כמה דנפישי טובא טפי מעלי. וכמ"ש והעמידו תלמידים הרבה. לפיכך ל"א וקנה תלמיד דהוה משמע בחד סגי. ואיידי דנקיט חבר. הוה צריך למנקט נמי תלמיד לשון יחיד. ותו דלקנות תלמידים הרבה הוא דבר שאין אדם יכול לעמוד בו. במילתא דלא שכיחא לגמרי לא קמיירי. גם נשמר התנא שלא לתת מכשול לפני עור לב. שלא יאמר אעשה סחורה עם תלמידים. ואקנה אותם כדי שלבסוף יקנו אותי. ואטול שכרי משלם מה אני בשכר. כדרך אלה התגרים (סבי דאזלי אתגרא) שמתחלה שוכרים איזה תלמידים בורים כדי שיצא להם שם. ויודיעו טבעם בעולם. נמצא לבסוף שוכרים אותן ומעלין להם בדמים כנכיס"י ברמוריו"ן (מורה הרעה. נכיס אבא לפום ברא) נמצא זה מרויח לעצמו ממון הרבה. וקונה לו שם כשם הגדולים אע"פ שלא הגיע לרואי בוקר אור כקטני שועלים. ומפסיד לאחרים שגזול את הרבים ומרבה המכשולים. על זה ידוו כל הדוים ועיני מקור נוזלים:

והוי דן כו'. עיין בית מדות בעליותו ותמצא דברים נכוחים נפש היפה משמחים ויש לדרוש סמוכין לשלפניו. לומר לך שאם מי שלא ירצה לקבל עליו להיות רב עם היותו ראוי והגון. וכן לא יחפוץ לקנות או להמכר לחבר. אל תדינהו לחובה במונע בר. אלא הפוך בזכותו. שמא מפני בני אדם שאינם הגונים נמנע. וכמ"ש יותם בפרשת הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך. או שמא אדם חלוש הטבע הוא. שאינו יכול לשאת עול צבור. וכן יקשה לסבול דעת החבר. כשאינם מתדמי המזג. וכן הדבר בתלמידים. שהלומד עם תלמיד שאינו הגון. כזורק אבן למרקוליס (ואולם מ"ש רע"ב אבל אדם רשע מותר לדונו לחובה כו'. לא היה צריך להאריך בהוכחה. שהוא דבר מבואר בעצמו. אבל גדולה מזו אחז"ל אפילו מה שלא חטא כלל נתלה בו. כמ"ש תולין את הקלקלה במקלקל):