סיפור: לדון לכף זכות – המכתב לעובד החנות

בעל המעשה מספר: רכשתי מוצר בחנות פלונית בכמה מאות שקלים, וכאשר שילמתי לעובד ששירת אותי – שהינו שכיר – הוא לא עמד ליד הקופה, אלא הסתובב בחנות. לתדהמתי הוא לא הכניס את מלוא הכסף לקופה, אלא... הכניס את הכסף לכיסו. ואני לא ידעתי אנא אני בא! לפי ראות עיני, העובד הזה היה ג-נ-ב! פשוטו כמשמעו!

ניגשתי למרן רבי יצחק זילברשטיין שליט"א ונפשי בשאלתי, האם זה נחשב ששילמתי על המוצר, שהרי יתכן שהכסף לא הגיע כלל ליעדו, אלא לכיסו של העובד. שאלה נוספת. האם עלי להודיע על הגניבה לבעל-הבית של החנות. הרב אמר לי 'תכתוב מכתב לעובד, ותנסח את הדברים בעדינות ובדרכי נועם, ותסביר לו את חומרת איסור גניבה, ואם אכן לקח את הכסף לכיסו – שידאג להשיבו'. הרב שליט"א הורה גם להתרות בו שלא יעשה זאת שוב. 'אם תוכיח אותו ישירות בפניו, הוא יתבייש, והתוכחה לא תהיה יעילה, כמו על ידי מכתב. כמובן שעשיתי כהוראת הרב, והקציתי לכך זמן רב, והשקעתי מחשבה איך לנסח את המכתב באופן הטוב ביותר, כדי לא לביישו ולא להראות לו שחושדים בו בגניבה - מצד אחד, ומצד שני שהמסר יהיה ברור.

היות שלא ידעתי את שמו של העובד, רשמתי על גבי המעטפה: 'לכבוד ידידי היקר', ובסוף המכתב רשמתי את שמי, ומספר הטלפון, למקרה שהוא יהיה מעונין ליצור עמי קשר. בדרך לחנות קניתי חפיסת שוקולד מכובדת, כדי להמתיק לו את המסר, ושיבין שאני חפץ באמת רק בטובתו הנצחית.

נכנסתי לחנות, הגשתי לו את השוקולד, ואמרתי שזה כהוקרה על השירות המצויין שהעניק לי. רק לאחר מכן הגשתי לו את המעטפה, ואמרתי שיש כאן מכתב חשוב עבורו, שאני מעונין שיקרא אותו היטב.

המכתב הגיע לבעל החנות

חשבתי שבכך סימתי את הסיפור. ברם, למחרת מתקשר אלי בעל החנות, ואומר לי: 'לא תאמין מה שקרה, המכתב הגיע אלי...' לפליאתי כיצד אירע הדבר, שהרי עשיתי את כל שיכולתי כדי שה'בוס' לא יידע מהענין, הרגיע אותי אותי וסיפר שכאשר נכנס למשרד ראה על השולחן מעטפה עם הכיתוב 'לכבוד ידידי היקר'. (העובד היה עסוק מאוד באותו יום, ולא ייחס חשיבות מספקת למכתב והניח אותו על השולחן...) הייתי סבור שהמכתב מיועד אלי, ולכן פתחתי אותו, והנה אני רואה לפליאתי איך יהודי שאינו מכיר אותי כלל, דואג לי ולכספי, וכותב לעובד שלי שצריך להשיב לי את הכסף, כדי שלא אפסיד.

בעל-הבית ממשיך ואומר לי 'תדע לך שהכל בסדר, ואין מה לדאוג, העובד שלי לא גנב חלילה, אלא יש לי הסכם איתו שכדי לשרת את הלקוחות באופן המהיר ביותר. כאשר יש כמה לקוחות בחנות, ומשלמים לו, הוא אינו צריך כל פעם לגשת לקופה, כי זה ייקח מזמנו, אלא אני מרשה לו להכניס את הכסף לכיסו ורק לאחר מכן להניחו בקופה. אמנם, גם הוא סבור שלא ראוי לעשות כך, כיון שאנשים חושבים שהעובד שלי גנב, ולכן מעכשיו הוריתי לו שלא ינהג כך, אלא יכניס מיד את הכסף לקופה'.

בעל-הבית סיפר שקרא לעובד המסור שלו, הציג בפניו את המכתב, שאמר שיש אנשים טובים בעולם שדואגים לכספו של הזולת. כיון שהמכתב היה מנוסח בעדינות, כעצת רבינו שליט"א, העובד לא נפגע, ואדרבה – התפעל מאוד מישרותו של הכותב.

ממעשה זה נלמד עד כמה יש ללמד זכות על בני אדם. למרות שעל פניו היא נראה שהעובד הוא גנב, הרי שלבסוף התברר – נגד על הסיכויים וההסתברויות – שהכל נעשה בתאום מלא עם בעל החנות. (האמנתי ואזמרה)