מטמונים מהפרשה

"דבר אל אהרן אחיך וגו'" (טז, ב).

בנוהג שבעולם, כל מלך יש תחתיו שרים רבים. כל אחד מן השרים ממונה על תפקיד מיוחד, ואין איש מהם מתערב בעבודתו ובסמכותו של רעהו. כמו כן, נבדלים השרים זה מזה בלבושם המיוחד. שרי הצבא מתהדרים במדים מבהיקים ובדרגות נוצצות, שרי המשפט עוטים עליהם גלימת משפט שחורה ומתנופפת, וכדו'. איש איש ותפקידו, איש איש ומדיו המתאימים.

אולם, בכל ממלכה, מצא שר אחד שאין לו כל תפקיד, ולמרות זאת, מעמדו רם מעל כל שרי המלך. שר זה הוא איש סודו של המלך, והוא הקרוב אליו מכל היועצים והשרים. המלך עצמו מינהו כיועץ מיוחד, ודעתו של יועץ זה חשובה למלך יותר מדעת שאר השרים...

ועוד הבדל יש בין שר ויועץ זה לשאר השרים, ששאר השרים נכנסים אל המלך רק בשעה שנקבעה להם מראש לבוא אל הארמון, וכן עליהם להתייצב במדים המיוחדים להם. אוי לו, לדוגמא, אם יכנס שר הפנים אל המלך כשהוא לבוש במדי צבא...

לא כן ידיד המלך המשמש כיועץ מיוחד, יכול הוא לבוא אל המלך בכל שעה שיחפוץ ובכל חליפת בגדים שיבחר.

כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד מדובנא – הקדוש ברוך הוא בחר באהרן הכהן שישרת לפניו בתפקיד הנבחר של הכהונה הגדולה. אמנם, תפקיד זה הוא כשל שרי המלך ומשום כך נאמרו בו שני תנאים: "אל יבא בכל עת אל הקדש", וכן "בזאת יבא אהרן אל הקודש וגו' כתנת בד קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו", עליו לבוא אל המלך בבגדים המיוחדים לתפקיד הזה!

לא כן הדבר – סיים המגיד – כאשר מדובר במשה רבינו, שחשיבותו היתה כה רבה עד שהיה כ"בן בית" אצל המלך, מלכו של עולם, והיה יכול לבוא בכל עת ובכל מלבוש!

"לא תעשוק את רעך ולא תגזל" (יט, יג).

יריד גדול עמד להתקיים בקרבת העיר ברדיצ'ב, אליו עמדו לבוא קונים מכל קצוות הארץ. התכנסו סוחרי ברדיצ'ב וטכסו עצה ביניהם, איך יוכלו להגביר את מכירותיהם. זה אומר בכה וזה אומר בכה.

כעבור ימים מספר, החל היריד ולהפתעתם הרבה ראו בני העיר את הצדיק רבי לוי יצחק שהוא ממהר אל עבר היריד.

מה לרבי וליריד? תמהו כולם. כאשר התקרבו אליו, שמעו אותו ממלמל ושב וממלמל לעצמו: אוי ואבוי! הסוחרים שכחו! אוי ואבוי! הסוחרים שכחו! מה שכחנו? – שאלו הסוחרים המודאגים.

כאשר נאספתם – אמר רבי לוי יצחק – דנתם על כל אופני המסחר ואיך להגביר את הריוח, אולם בדבר אחר שכחתם לדון! ומהו?! תמהו הסוחרים. שכחתם לדון על הזהירות הרבה שיש לנהוג בשעת המסחר, כדי שחלילה וחס, לא תכשלו בעוון החמור של גזל ואונאה!...