וקראת לשבת עונג · פרשת אחרי מות קדושים

לרסן את הביקורת!

ספינה שייטה במרחבי הים, עברה לא הרחק מאי שומם, ולפתע הבחין הצופה חד העין בסדין לבן המתנפנף שם במרץ. קירב את המשקפת לעיניו, ונדהם: ראה אדם עבדקן מנפנף בתזזית טלית מצוייצת... היפנה את תשומת לבו של הקברניט, והספינה שינתה נתיב. עגנה לחוף האי, והאיש קידם פניה במבול של תודות. התברר, שהוא ניצול אחד מספינה שטבעה לפני שנים רבות. במו ידיו יצר לעצמו מושבה בת איש אחד.

ערך לנוסעי הספינה סיור בממלכתו, בטרם יעזבנה. הנה, כאן הביקתה למגורים וכאן מחסן העצים. כאן דיר העיזים וכאן לול התרנגולים, כאן גן הירק וכאן בית הכנסת האחד. ושם, רואים אתם, בית הכנסת השני...

"שני בית הכנסת?" תמהו. "לשם מה צריך יהודי בודד שני בתי כנסת?"

"מה השאלה", ענה בחום.

"אחד, זה שאני מתפלל בו. והשני, בו לא תדרוך כף רגלי בשום פנים ואופן!"

מדוע? כי אני ספרדי וההוא אשכנזי, אני חסיד וההוא ליטאי, אני חובש כיפה כזו ושם חובשים אחרת. ובכלל, משום ששם עזבתי בטריקת דלת, שם לא נתנו לי "מפטיר", שם מתפלל השכן מלמעלה, זו שאשתו ניקתה את החלונות מעל לכביסתה של אשתי. ובגלל שאני מתפלל בשעה זו ושם באחרת, אני מתפלל במהירות ושם זוחלים או להיפך. חסרות סיבות? הן אלמלא שנאת החינם היה בית המקדש נבנה משכבר!

יש כאן רק נקודה אחת, אותה ששכחנו לציין: לא כל המריבות קטנוניות. הרוב, נכון. אבל הריב שלי מוצדק, ואני מוכן להוכיח זאת לכל מי שיש לו פנאי. לספר לו מהתחלה, לא שכחתי דבר, ולא אשמיט אף פרט. אז בלי הכללות, בבקשה. במקרה שלי, אין מחילה...

מוכר? ובכן, מה דעת ההלכה?

ננסח את הדברים כך: בהנחה שהאדם משוכנע בצדקתו, ומשוכנע שהשני טועה ושוגה, ואפילו מזיק ורע, יתר על כן: פוגע ומסוכן! האם מותר להשתלח בו, להוקיעו, לשונאו?

מרן ה"בית יוסף" זצ"ל, כתב דברים נחרצים בנידון זה בפרשתינו, בהתייחסו לשני פסוקים: "לא תלין פעולת שכיר... ולא תקלל", "לא תעמוד על דם רעך, ולא תשנא את אחיך בלבבך". בכל אחד מצמד הפסוקים המנויים שני דברים, שלכאורה אין ביניהם קשר.

והוא מסביר: "לא תלין פעולת שכיר". אבל גם אם המעביד הלין את שכרו של הפועל, ולא שילמו – על הפועל לתבוע אותו לדין תורה, אבל חלילה לו מלקללו! הוא הדין בפסוק השני: "לא תעמוד על דם רעך", אסור להיות אדיש לחיי הזולת. אבל גם אם מישהו אדיש לחייך, ורוצה להורגך – אסור לך לשונאו!!!

כזו הבלגה התורה תובעת, כזה ריסון ושליטה עצמית! הבה נלמד לנהל את מאבקינו באיפוק ומתוך אהבת ישראל! ביקורת לא צריכה להביא לשנאה, והסתייגות לא צריכה להביא לריחוק!

לאורו נלך

כאשר ישא האומן את היונק

היה זה בהיות מרן דיין בבית הדין "האזורי" בשנות הארבעים לחייו, הגיעה לפני דייני בית הדין בעייה סבוכה בבת ישראל שנפל ספק בכשרותה לבוא בקהל, בוא בעת שהיא עומדת בעוד ימים מספר להינשא עם חתן מופלג וירא שמים. הדיינים טרחו ויגעו למצוא לה היתר אך העלו חרס בידם. בשמוע רבנו כן הדבר נגע ללבו, מהיותו אוהבן של ישראל בכל נפשו ובכל מאודו, הרגיש את דמעת העשוקים שאין להם מנחם, חס עליהם כמלאך מלא רחמים ולא נח ולא שקט, ועם תחילת הלילה נכנס לספרייתו והסתגר בה כשהוא מדיר שינה מעיניו, והחל מעיין בספרי הפוסקים לאורכם ולרוחבם, כדי למצוא היתר לעלובה זו, כך כל הלילה לא נתן רבנו שינה לעיניו. ואכן מן השמים ראו בצערו, וסייעו למצוא מקום להתירה, על פי מה שכתב בשו"ת "נדיב לב" שחיברו אחד מגדולי הפוסקים.

עם בוקר, לקח רבנו עמו את הספר לבית הדין להראותו לחבריו הדיינים, שעל פי דברי הרב נדיב לב, אפשר להתירה מכבלי העיגון. בראות הדיינים את הדברים, הסכימו כולם פה אחד, והיו מלאי התפעלות מדבריו, באומרם שספר זה נדיר מאוד ומעולם לא ידעו ולא שמעו ממנו.

על כך, ניתן להמליץ על מרן את אשר העידה התורה על משה רבנו רעיא מהימנא: "כאשר ישא האומן את היונק".

"אני נכנס כמה דקות!"

עת אשר הגיע מרן עם אשתו הרבנית ע"ה בפעם הראשונה אל מעונו של הרה"ק רבי מרדכי שרעבי זצ"ל. אמר לה רבנו לרבנית: "אני נכנס לכמה דקות לביקור בחדרו של הרב שרעבי, הכנסי נא בינתיים אצל הרבנית שרעבי". והנה, נכנס רבנו לחדרו של הרב שרעבי ונתעכב שם כשעתיים תמימות.

לאחר שעתיים כשיצא רבנו, שאלה אותו הרבנית: "כבודו אמר שנכנס לביקור כמה דקות וכבר עברו כשעתיים?"

אמר לה רבינו: "כל כך התפעלתי מגדלותו בתורה ולא יכלתי להפסיק, נמשכנו בדיבור במצות 'ודברת בם', דברנו על הלכות קריאת שמע בפשט, רמז, דרש וסוד, ובכל הרב שרעבי בקי בצורה מפליאה ביותר".

מטמונים מהפרשה

"דבר אל אהרן אחיך וגו'" (טז, ב).

בנוהג שבעולם, כל מלך יש תחתיו שרים רבים. כל אחד מן השרים ממונה על תפקיד מיוחד, ואין איש מהם מתערב בעבודתו ובסמכותו של רעהו. כמו כן, נבדלים השרים זה מזה בלבושם המיוחד. שרי הצבא מתהדרים במדים מבהיקים ובדרגות נוצצות, שרי המשפט עוטים עליהם גלימת משפט שחורה ומתנופפת, וכדו'. איש איש ותפקידו, איש איש ומדיו המתאימים.

אולם, בכל ממלכה, מצא שר אחד שאין לו כל תפקיד, ולמרות זאת, מעמדו רם מעל כל שרי המלך. שר זה הוא איש סודו של המלך, והוא הקרוב אליו מכל היועצים והשרים. המלך עצמו מינהו כיועץ מיוחד, ודעתו של יועץ זה חשובה למלך יותר מדעת שאר השרים...

ועוד הבדל יש בין שר ויועץ זה לשאר השרים, ששאר השרים נכנסים אל המלך רק בשעה שנקבעה להם מראש לבוא אל הארמון, וכן עליהם להתייצב במדים המיוחדים להם. אוי לו, לדוגמא, אם יכנס שר הפנים אל המלך כשהוא לבוש במדי צבא...

לא כן ידיד המלך המשמש כיועץ מיוחד, יכול הוא לבוא אל המלך בכל שעה שיחפוץ ובכל חליפת בגדים שיבחר.

כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד מדובנא – הקדוש ברוך הוא בחר באהרן הכהן שישרת לפניו בתפקיד הנבחר של הכהונה הגדולה. אמנם, תפקיד זה הוא כשל שרי המלך ומשום כך נאמרו בו שני תנאים: "אל יבא בכל עת אל הקדש", וכן "בזאת יבא אהרן אל הקודש וגו' כתנת בד קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו", עליו לבוא אל המלך בבגדים המיוחדים לתפקיד הזה!

לא כן הדבר – סיים המגיד – כאשר מדובר במשה רבינו, שחשיבותו היתה כה רבה עד שהיה כ"בן בית" אצל המלך, מלכו של עולם, והיה יכול לבוא בכל עת ובכל מלבוש!

"לא תעשוק את רעך ולא תגזל" (יט, יג).

יריד גדול עמד להתקיים בקרבת העיר ברדיצ'ב, אליו עמדו לבוא קונים מכל קצוות הארץ. התכנסו סוחרי ברדיצ'ב וטכסו עצה ביניהם, איך יוכלו להגביר את מכירותיהם. זה אומר בכה וזה אומר בכה.

כעבור ימים מספר, החל היריד ולהפתעתם הרבה ראו בני העיר את הצדיק רבי לוי יצחק שהוא ממהר אל עבר היריד.

מה לרבי וליריד? תמהו כולם. כאשר התקרבו אליו, שמעו אותו ממלמל ושב וממלמל לעצמו: אוי ואבוי! הסוחרים שכחו! אוי ואבוי! הסוחרים שכחו! מה שכחנו? – שאלו הסוחרים המודאגים.

כאשר נאספתם – אמר רבי לוי יצחק – דנתם על כל אופני המסחר ואיך להגביר את הריוח, אולם בדבר אחר שכחתם לדון! ומהו?! תמהו הסוחרים. שכחתם לדון על הזהירות הרבה שיש לנהוג בשעת המסחר, כדי שחלילה וחס, לא תכשלו בעוון החמור של גזל ואונאה!...

"מה היה רבי חיים אומר על המצב?…

– שאלות כאלה נשאל כל מי שקצת קרוב לשולחנו של גדול הדור זצ"ל, או שהוא חבר של קרוב.

ומהי באמת התשובה?

סדר היום האמיתי של עם ישראל מוכרע בשולחנם של גדולי הדור. הם יקבעו אם ואיפה ילמדו בני התורה, הם יחליטו אם להישאר בארץ או לצאת, מהם שומעים מה עלינו להתחזק וכיצד להתנהג.

רבי חיים זצ"ל בזמן תקופת הקורונה היה רגוע מאוד, ואינו היה במתח כלל מכל הנעשה סביב. לא משום שהוא לא היה מודע לנעשה, אלא בגלל שהוא מודע ויודע יותר מכולם – הוא גם רגוע יותר מכולם. הוא היה עושה בכל רגע את רצון השם. לומד תורה ומקיים את המצוות. כל הפחדים החרדות, המחשבה על העתיד הלא–נודע – לא נוגעים עבורו והוא לא מתעניין בהם כלל.

וכך הוא כותב לפני למעלה משלושים שנה בספרו 'אורחות יושר', מילים שדומה שנכתבו למצבנו אנו, בעט זהב:

"יש אנשים שמפחדים תמיד ומתייראים מכל מיני פורעניות, והם כל ימיהם בפחדים ורעדות ודאגות… ויש שמרוב פחדים מתייראים לנסוע למקום אחר… ויש שמתייראים לצאת מביתם… וזו הנהגה מאוד לא טובה. כי הפחד צריך להיות מעבירות. וכל זה בא ממיעוט אמונה, שאם היה מאמין באמונה שלימה שהכל בא מהקב"ה ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אם כן מה לו לפחד? אם חס ושלום נגזר עליו, אין חכמה ואין תבונה לנגד ה', ואם אין נגזר, אין לו מה להתיירא. ואנחנו תמיד כל רגע ביד ה', בין בזמן מלחמה ובין בזמן שלום, והרבה דרכים למקום. ואין לפחד רק מהקדוש ברוך הוא שמא יעבור על אחד מהעבירות…"

"סבא, אתה מפחד מהמצב בעולם?" – שאל בתמימות אחד הנכדים את מרן זצ"ל?"…

והסבא, הביט בו ברחמנות, בעיניים שכבר גמאו מאות אלפי דפי גמרא, וענה קצרות: "אני מפחד אם מבטלים אותי מהלימוד ולא נותנים ללמוד בשקט"…

"אבא", שאלה אותו אחד מבנותיו שתחי' בתקופת הקורונה, "חוץ מתפילה מה עוד צריך לעשות כדי שהסיפור הזה כבר יהיה מאחורינו?" והאבא מרן זצ"ל השיב נחרץ: "חוץ מתפילה?! לא יכול להיות יותר מתפילה!"

ויהי רצון שנזכה לעובדו בלבב שלם ולעשות לפניו יתברך נחת רוח כל הימים במנוחת הגוף והנפש.

הפרעת תקשורת (י)

גישה מס' 3 - SST - אס-אס-טי - השם בעברית: אימון מיומנויות חברתיות. גישת אימון-חברתי, המלמדת מיומנויות חברתיות, וכלים לתקשורת בין-אישית. הדגש הוא על אימון ממשי של החיים.

כלים לדוגמא מתוך השיטה:

1. סיפור חברתי. כתוב תסריט קצר לסיטואציה ספציפית (למשל: "מה עושים כשמפסידים במשחק?"). תאר מה קורה, מה מרגישים ואיך להגיב, כדי להפחית חרדה מאי-ודאות.

2. טכניקת 'עצירה-חשיבה-פעולה'. למד את הילד לעצור לפני תגובה אוטומטית (נוקשה), צייר לו מפה עם 3 אפשרויות לתגובה, ו:"איזה תוצאה תהיה לכל בחירה?". כך הוא יתקדם לתגובה מתוכננת והולמת.

3. חוקים חברתיים. למד אותו שישנם חוקים חברתיים, המשתנים לפי המקום. שאל: "האם החוק הזה תופס בבית, בכיתה או במגרש?"

4. ההגיון שבאמפתיה. אם הוא מבין יותר הגיון מרגש, תרגם לו אמפתיה להגיון: "כשאתה מתעלם ממנו, הוא מרגיש חסר ערך, והוא לא ירצה בחברתך. אם אתה רוצה חברות, כדאי שתגיב לו".

5. תירגול גמישות מחשבתית. קח נושא שנוי במחלוקת, ושאל אותו: "מה הטיעונים של הצד השני? מה הטיעונים שלך? מה התשובות לזה?".

איזה תואר צריך למטפל בהפרעות תקשורת?

לאור הנסיון בשטח נראה לי, כי לא משנה מהו תוארו של המטפל. ראיתי כבר מטפלי תקשורת עם תארים אקדמאיים עצומים, שלא הצליחו להביא תועלת למעשה. וראיתי מטפלי תקשורת בוגרי קורסים חרדיים ללא תארים, שהביאו תוצאות מעולות (כמובן שגם ראיתי מקרים הפוכים). מה שחשוב הוא, שיהיה זה מטפל ייעודי להפרעות תקשורת, שמביא תוצאות מעשיות בשטח.

מה נחשב לתוצאות? אם רוב ההורים שפנו אליו, ראו שינויים משמעותיים, ויצאו מרוצים מהטיפול.