לרסן את הביקורת!

ספינה שייטה במרחבי הים, עברה לא הרחק מאי שומם, ולפתע הבחין הצופה חד העין בסדין לבן המתנפנף שם במרץ. קירב את המשקפת לעיניו, ונדהם: ראה אדם עבדקן מנפנף בתזזית טלית מצוייצת... היפנה את תשומת לבו של הקברניט, והספינה שינתה נתיב. עגנה לחוף האי, והאיש קידם פניה במבול של תודות. התברר, שהוא ניצול אחד מספינה שטבעה לפני שנים רבות. במו ידיו יצר לעצמו מושבה בת איש אחד.

ערך לנוסעי הספינה סיור בממלכתו, בטרם יעזבנה. הנה, כאן הביקתה למגורים וכאן מחסן העצים. כאן דיר העיזים וכאן לול התרנגולים, כאן גן הירק וכאן בית הכנסת האחד. ושם, רואים אתם, בית הכנסת השני...

"שני בית הכנסת?" תמהו. "לשם מה צריך יהודי בודד שני בתי כנסת?"

"מה השאלה", ענה בחום.

"אחד, זה שאני מתפלל בו. והשני, בו לא תדרוך כף רגלי בשום פנים ואופן!"

מדוע? כי אני ספרדי וההוא אשכנזי, אני חסיד וההוא ליטאי, אני חובש כיפה כזו ושם חובשים אחרת. ובכלל, משום ששם עזבתי בטריקת דלת, שם לא נתנו לי "מפטיר", שם מתפלל השכן מלמעלה, זו שאשתו ניקתה את החלונות מעל לכביסתה של אשתי. ובגלל שאני מתפלל בשעה זו ושם באחרת, אני מתפלל במהירות ושם זוחלים או להיפך. חסרות סיבות? הן אלמלא שנאת החינם היה בית המקדש נבנה משכבר!

יש כאן רק נקודה אחת, אותה ששכחנו לציין: לא כל המריבות קטנוניות. הרוב, נכון. אבל הריב שלי מוצדק, ואני מוכן להוכיח זאת לכל מי שיש לו פנאי. לספר לו מהתחלה, לא שכחתי דבר, ולא אשמיט אף פרט. אז בלי הכללות, בבקשה. במקרה שלי, אין מחילה...

מוכר? ובכן, מה דעת ההלכה?

ננסח את הדברים כך: בהנחה שהאדם משוכנע בצדקתו, ומשוכנע שהשני טועה ושוגה, ואפילו מזיק ורע, יתר על כן: פוגע ומסוכן! האם מותר להשתלח בו, להוקיעו, לשונאו?

מרן ה"בית יוסף" זצ"ל, כתב דברים נחרצים בנידון זה בפרשתינו, בהתייחסו לשני פסוקים: "לא תלין פעולת שכיר... ולא תקלל", "לא תעמוד על דם רעך, ולא תשנא את אחיך בלבבך". בכל אחד מצמד הפסוקים המנויים שני דברים, שלכאורה אין ביניהם קשר.

והוא מסביר: "לא תלין פעולת שכיר". אבל גם אם המעביד הלין את שכרו של הפועל, ולא שילמו – על הפועל לתבוע אותו לדין תורה, אבל חלילה לו מלקללו! הוא הדין בפסוק השני: "לא תעמוד על דם רעך", אסור להיות אדיש לחיי הזולת. אבל גם אם מישהו אדיש לחייך, ורוצה להורגך – אסור לך לשונאו!!!

כזו הבלגה התורה תובעת, כזה ריסון ושליטה עצמית! הבה נלמד לנהל את מאבקינו באיפוק ומתוך אהבת ישראל! ביקורת לא צריכה להביא לשנאה, והסתייגות לא צריכה להביא לריחוק!