"פן יש בכם איש... אשר לבבו פנה היום מעם ה' אלקינו" (נצבים כ"ט, י"ז) - ספור

שקיעת החמה מתקרבת, העיר פראג מתכוננת לבוא השבת. יהודים ממהרים לסים את ההכנות האחרונות לכבוד שבת קדש, ופה ושם כבר נראו יהודים לבושים בגדי שבת המקדימים ללכת בניחותא לבית הכנסת. אל פנדק העיר נכנס זה עתה יהודי, אשר הגיע מהעירה הסמוכה כדי לקנות סחורה בפראג, ועתה צריך היה לשבות בה. בזריזות גמר את ההכנות האחרונות לשבת, אך מוחו עבד בקדחתנות, מחפש מוצא לבעיתו. הוא הגיע לעיר עם סכום כסף גדול, עשרת אלפים דינרי זהב, כדי לקנות סחורה, אך עתה חפש מקום בו יוכל לשמר את הכסף למשך השבת. לפתע נצנץ במוחו רעיון; חיש מהר נטל את צרור כספו ויצא בחפזה לכוון ביתו של אחד מסוחרי פראג עמו עסק במסחר מפעם לפעם, ומכיון שהכירו כאדם ישר ונאמן, החליט שיפקיד בביתו את הכסף עד צאת השבת. שמח וטוב לב הלך היהודי לבית הכנסת, לאחר שנפרד מהסוחר שכספו הפקד אצלו. מיד במוצאי השבת מהר היהודי לביתו של הסוחר כדי לקבל חזרה את כספו. 'כספך'? - התמם הסוחר 'על איזה כסף הנך סח, מתי הפקדת אצלי כסף'?? האיש חשב כי הסוחר חומד לו לצון, והמשיך לבקש ולהתחנן: 'אנא, החזר לי בבקשה את כספי'! כך בקש שוב ושוב, אך הסוחר, בעל הבית, המשיך לטען כי מעולם לא הפקד אצלו כסף. הבין האיש כי נלכד ברשתו של רמאי, וכשנפשו מרה עליו ולבו בוכה בקרבו החל לצעד בחזרה לפנדק כשהוא לא יודע מאין יבוא עזרו.

לפתע, התנער ובצעדים נמרצים פנה ללכת לביתו של רבי יחזקאל לנדא, רבה של העיר פראג, כדי לטל ממנו עצה ותושיה. בקול נסער מלוה בפרצי בכי הבוקעים מעמקי לבו ספר האיש את ספורו לפני הרב, וסים בבקשת עזרה.

רבי יחזקאל לנדא הרגיע את האיש ובקש ממנו שיבוא לביתו בבקר המחרת. ואכן, מיד למחרת בבקר התיצב האיש האורח בעיר פראג בביתו של הרב. מיד שלח הרב את שמשו כדי להזמין לביתו את הסוחר המכחיש כי הפקד אצלו כסף, ואל האיש פנה הרב ובקשו להסתתר בחדר סמוך. וכך אמר אליו: 'כאשר תשמע שאני משוחח עם הסוחר, צא מן המסתור והכנס אל החדר בו נשב, ושם תטען את טענתך'.

שמע האיש בקולו של הרב ועודנו מסתתר בחדר הסמוך הופיע הסוחר בבית הרב. רבי יחזקאל הזמינו לשבת, והחל משוחח עמו אודות מצב העני בקהלת פראג. 'בקהלה שלנו', אמר הרב, 'ישנם עניים מרבים הגוועים ברעה, ולצרכיהם דרושה לנו תרומה בת אלף זהובים'! - 'מה', אלף זהובים'???! נדזעק הסוחר, 'האם הרב רוצה ממני סכום גדול כל כך? נראה אפא כי רבנו חושב אותי לאחד מן העשירים בעיר, אך דע לך כי בשנים האחרונות הורע מצבי, רבים מחברי פשטו את הרגל, ומצבי הנוכחי הוא בכי רע, לפיכך, למרות רצוני, אין ביכלתי למלא עתה את בקשת רבנו'. הרב המשיך להפציר בסוחר לתרם סכום כסף לצדקה, והסכים להוריד את הסכום כדי מחציתו, לחמש מאות זהובים. אך הסוחר עמד בסרובו וטען איני יכול לתת סכום כסף כה גדול לצדקה. הרב הוסיף לדבר אל לבו והוריד מן הסכום: 'שמא יכול אתה לתת שלש מאות זהובים'? אך הסוחר לא שנה את דעתו ואמר: 'כבוד הרב, איני יכול לשלם עתה סכום כסף לצדקה'. תוך כדי שיחתם, נפתחה לפתע הדלת ואל החדר התפרץ היהודי שהסתתר בחדר הסמוך, והחל זועק בקול כאוב: 'רבי ומורי, הושיעה נא! אדם זה היושב מולך גנב את כספי ואת כספי אחרים! בערב שבת הפקדתי אצלו 10,000 דינרי זהב, אולם כשבאתי לקחת את כספי בחזרה, הכחיש הלה את הדבר, וסרב למסר לי את פקדוני! אנא, רבי, רחם וחוס עלי וצוה על אדם זה להשיב לי את כספי, שאם לא כן, אנה אני בא"?! הביט הרב בפני הסוחר היושב מולו ושאלו: 'כלום מכיר אתה את היהודי הלזה'? - 'אמנם כן', אשר הסוחר 'מכיר אני אותו מעסקי מסחר שעשינו יחד, אך זה זמן רב לא חדש את קשרי המסחר בינינו, ואמש התפרץ הלה אל ביתי וצעק כי עלי להחזיר לו את כספו שמעולם לא הפקיד אצלי'.

שמע היהודי את תשובת הסוחר החל לבכות ולצעק בדמעות: 'גנב! שקרן! גזלן! הרי במו ידיך לקחת ממני את כספי בערב שבת, כיצד מעז אתה להכחיש זאת'? פנה הרב אל הסוחר ואמר לו: 'רואה אני שלא בנקל תפטר מן האיש הזה, אולי באמת מוטב כי תתן לו סכום כסף, כדי שיתרצה ויעזבך לנפשך וילך לדרכו'? - 'אכן, הרב צודק, ודבר חכם הוא זה, מוכן אני לתת לו מאה זהובים ובלבד שיניחני לנפשי'! השיב הסוחר.

'רבי', זעק היהודי 'הפקדתי אצלו עשרת אלפים דינרי זהב, וכיצד זה שהוא רוצה להחזיר לי רק מאה זהובים?! לא, איני יכול, עליו להחזיר לי את כל כספי בשלמות'!

אמר הרב לסוחר: 'ראה, אדם זה נטפל אליך על לא עול בכפיך - כטענתך, שמא כדאי לך להגדיל את הסכום כדי להפטר מטרדן זה. תן לו שלש מאות זהובים, ובודאי יתרצה למתנתך'. 'מסכים אני', הזדרז הסוחר לומר לרב, 'אתן לו, לחצוף, שלש מאות זהובים ובלבד שיפסיק להטיל בי חשדות שוא'! שוב נשמעו זעקות שבר מכון היהודי 'לא'! זעק ברב יאוש 'עשרת אלפים דינרים ולא זהב אחד פחות'! 'כלום אינך מסתפק במתנה מכבדת של שלש מאות מאות זהובים'? שאל הרב את היהודי 'כבוד הרב, איני חפץ במתנות ולא בנדבות' יבב האיש בשארית כוחותיו, 'רוצה אני את המגיע לי - עשרת אלפים הדינרים שלי בשלמותם'! 'מדוע צועק אתה'? שאל הרב את היהודי, ובפנותו לסוחר הוסיף במהירות: 'תן לו חמש מאות זהובים, וכך נפטר ממנו לצמיתות ותשכח מכל הענין'. 'מסכים אני', השיב הסוחר, וכבר שלף את ארנקו כדי למנות את הסכום הדרוש כדי לגרש את הטרדן המצעק. כשראה רבי יחזקאל באיזו מהירות שלף את ארנקו והחל לספר את הכסף, קם ממקומו ובקול רועם פנה אל הסוחר: החזר ליהודי מיד את כספו! החזר את פקדונו! עתה ברור לי לחלוטין כי אדם זה הפקיד אצלך את כספו. הן לפני הכנסו בקשתי ממך סכום כסף לצדקה, וסרבת, וטענתך היתה כי מצבך הכספי גרוע ואינך יכול לתרם לצדקה. ולפתע פתאום מוכן אתה בחפץ לב לתת סכום כה גדול לאדם זר, שלדבריך מכיר אתה אותו אך במעט, ואינך חיב לו אף פרוטה שחוקה?! אכן, גזלן אתה! הודה על האמת והשב את הפקדון בשלמות! פניו של הסוחר החוירו, הוא הודה בדבר הפקדון והזדרז להשיב ליהודי את כספו בשלמות... [613 ספורים על תרי"ג מצוות]