בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ · עלון 795 · פרשת נצבים וילך
"הנסתרת לה' אלקינו" (נצבים כ"ט, כ"ח)
מובא במדרש: בא אדם אחד אל שלמה המלך ובקשו שילמדנו שיחת עופות. החכם מכל אדם השיבו שלא כדאי לו לדעת, ומשהתעקש האיש, למדו שלמה את שיחת העופות.
והנה, בלכתו בשדה שומע האיש שני עופות המודיעים זה לזה שבשבוע הבא ימות עדר כבשיו. חזר האיש במרוצה לביתו ומכר מיד את כל העדר קדם שתבוא הרעה אל ביתו. ואכן, כעבר ימים אחדים מתו כל הכבשים אצל הקונה. עברו כמה ימים והנה שומע את העופות אומרים כי בעוד זמן קצר תהיה שרפה בביתו. מיד מכר האיש את ביתו ונצל מהפסד גדול.
והנה בשבוע השלישי שמע מהם בשורה רעה מאוד, כי בעוד כמה ימים יאסף איש פלוני אל עמיו, והכונה היתה אליו. בא האיש בבהלה אל שלמה המלך וספר לו את מה ששמע.
אמר לו שלמה: אמרתי לך שלא טוב שתדע את שיחת העופות, אם לא היית שומע את השיחות הקודמות והיית מפסיד את העדר והבית תוך קבלת דין שמים באהבה, והיית שב בתשובה על מעשיך, היו אלה כפרה על נפשך. אבל עתה, שהאזנת לשיחות והצלת את ממונך מבלי לתקן את נפשך, אין לך בררה אלא לעזב את העולם... ישנם מקרים בהם נגזרה גזרה לא טובה על אדם, והקדוש ברוך הוא המרחם על עמו ואינו חפץ במות המת כי אם בשובו וחיה, מבקש לתת ענש אחר, קל יותר, ועל ידי זה מבטל את רע הגזרה, בתנאי שיקבלו את הענש הקל בתמימות וישובו בתשובה. אפשר שזו הסבה שהקדוש ברוך הוא גורם לכך שלעתים יולד להורים ילד בעל מום שיביא בעקבותיו צער וקשי לכל המשפחה, אך אם יהיו פקחים דים, ויקבלו את הגזרה ללא טרוניות, יזכו שתתבטל מהם גזרה קשה יותר. מתפללים אנו 'וטהר לבנו לעבדך באמת', 'באמת' ראשי תבות במפלא ממך אל תדרוש, או במכסה ממך אל תחקר. [אוצרות התורה]