"ואנכי הסתר אסתיר פני..." (וילך ל"א, י"ח) - "אכן אתה א-ל מסתתר"

במעון קדשו פנימה, ישב הרב ברוך ממעזיבוז זצ"ל ועסק בעבודתו הקדושה. לפתע שמע קול נער בוכה. היה זה נכדו, לימים הרב רבי יחיאל מיכל מדרוהוביטש זי"ע, בעודו עלם רך בשנים. 'מה לך בוכה'? הרים הסבא קדישא את קולו.

נגש אפוא הילד וספר לזקנו בקול חנוק מדמעות, כי שחק עם אחד הנערים במשחק ה'מחבואים', כשאחד מתחבא וחברו צריך לחפש אחריו. וכאשר הגיע תורו להתחבא, המתין זמן רב במחבוא, עד שחלפה שעה ארכה. יצא, אפוא, לראות מדוע לא מצליח חברו למצא אותו, או אז נודע לו שחברו כלל לא חפש אחריו מלכתחלה... הוא הרגיש משפל מהמעשה, ולכן פרץ בבכי תמרורים. שמע הסב את המעשה ולמרבה הפלא הצטרף אף הוא לבכיו של הנכד, ובכה מאין הפוגות. רק לאחר שנרגעו קמעה באר הצדיק למקרביו אחוזי התדהמה: 'דעו לכם, כי השכינה דברה מתוך גרונו של העלם, ומהבל פיו אפשר להתבונן במה שכביכול בוכה ואומר הקדוש ברוך הוא: הלא הוא, יתברך, מסתתר בעולם הזה ונעלם מאחורי כל קשי וכל נסיון, ומצפה ומיחל שבניו אהוביו יחפשו אחריו, עד שימצאו אותו ויגלו את כבודו. אך כאשר שוכחים בני ישראל כי א-ל מסתתר בשפריר חביון, הרי כמה צער יש לו יתברך מכך... הוא הדבר שמביא אחיו של הרבי ר' ברוך, הלא הוא רבי משה חיים אפרים מסדילקוב זצ"ל, בספרו הקדוש 'דגל מחנה אפרים' (בפרשתנו, וכן בפרשת כי תבוא דבר המתחיל 'קומי אורי', בארכה) משל נאה בשם זקנם הגדול - רבנו ה'בעל שם טוב' הקדוש זצ"ל, כי כל מהותו של הדין בימים הנוראים הבאים לקראתנו לשלום, אינה אלא 'אחיזת עינים' שמאחוריה מתכסה האב הרחמן כדי שנחפש אחריו. וזו לשון קדשו: 'ואנכי הסתר אסתיר פני' - והוא לכאורה תמיהה גדולה, איך אפשר שהקדוש ברוך הוא יסתיר פניו מישראל חלילה, ואיך תהיינה להם חיות ותקומה, כי זה כל חיותם של ישראל עם קרובו, שנקראו 'בנים למקום'.

משל הוא למלך שעשה כמה מחצות באחיזת עינים לפני היכלו, שלא יוכלו להכנס אליו, ונסתתר שם, ועשה חומות ואש ונהרות באחיזת עינים, והנה מי שהיה חכם, נתן לב לדבר - איך אפשר שאביו הרחמן לא יתרצה להראות פניו לבניו ידידיו?! אין זה כי אם אחיזת עינים, והאב רוצה לנסות אם ישתדל הבן לבוא אליו, ובאמת אין שום הסתרה. והנה מיד כשמסר נפשו לילך בנהר - נסתרה אחיזת העינים, ועבר בו, וכן בכל המחצות, עד שבא להיכל המלך. ויש טפש שירא להתחיל לעבר את המחצות, ויש שעובר את המים, וחוזר מפני החומות ומפני האש. והנמשל ידוע. והנה מי שמוסר נפשו ועובר בכל המחצות ודחק עצמו עד שבא אל המלך, אז יבוא למעלה יותר גדול מקדם, וזהו 'אנכי ארד עמך' (בראשית מ"ו, ד), היינו כשתתן לב ותבין שאפלו בירידה יש גם כן 'אנכי', הינו ההסתרה, שנסתתר עצמו, מכל מקום היא גם כן לטובתך, אז: 'ואנכי אעלך גם עלה', היינו שתזכה למעלה יתרה, וזהו 'גם עלה' והבן. וזהו 'כי ה' אלקיך הוא ההלך עמך' (וילך ל"א, ו) - תמיד, הן בירידה והן בעליה, אז 'לא ירפך ולא יעזבך', ותרגומו 'לא ישבקינכון ולא ירחקינכון', היינו אפלו כשנסתתר לפעמים, מכל מקום לא להרחיק ממך היא, כנ"ל".

ומסים דברי קדשו: והוא שמרמז כאן: 'ואנכי הסתר', היינו כשתתן לב להבין שאנכי היא בהסתרה, אז 'אסתר', על דרך 'הדסה היא אסתר', ו'הדס' בגימטריה 'חיים' (עם הכולל), והיינו שאז תוכל לאור באור פני מלך חיים. וזהו 'אסתיר את פני'.

וזהו סוד ראש השנה וסכות, בתחלה 'בכסה' - הינו שיש הסתרה, ואחר כך בסכה באתרוג ובחיים, כי 'לולב' ו'הדס' שניהם מספרם 'חיים', כנ"ל, שזוכה לאור באור פני מלך חיים'. [הרב משה רויטמן שליט"א]