"לאהבה את ה' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו כי הוא חייך וארך ימיך..." (נצבים ל, כ)

המשנה (מכות כ"ג:) אומרת: ר' חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. המפרשים שואלים: הרי על ידי שהרבה מצוות, יכול אדם להכשל יותר, אם כן יש כאן גם חובה?!

הרמב"ם (בפירוש המשניות שם) כתב: מעקרי האמונה בתורה, כי כשיקים כראוי וכהגן מצוה מתרי"ג מצוות, ולא ישתף עמה כונה מכונת העולם בשום פנים, אלא יעשה אותה לשמה מאהבה, ויזכה בה לחיי העולם הבא.

ועל זה אמר רבי חנניא כי המצוות, בהיותן הרבה, אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהן על מתכנתה ושלמותה.

ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה. וממה שיורה על העקר הזה, מה ששאל ר' חנינא בן תרדיון 'מה אני לחיי עולם הבא', והשיבו המשיב 'כלום בא מעשה לידך', כלומר - האם נזדמן לך לעשות מצוה כהגן? השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה בשלמות ככל שאפשר, וזכה לחיי העולם הבא.

ופרוש הפסוק (ישעיה מ"ב): 'ה' חפץ למען צדקו' - לצדק את ישראל, למען כי 'יגדיל תורה ויאדיר'.

וכונת הרמב"ם לדברי הגמרא (עבודה זרה י"ח.): כשחלה רבי יוסי בן קסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, אי אתה יודע שאמה זו מהשמים המליכוה, שהחריבה ביתו ושרפה היכלו והרגה חסידיו ואבדה טוביה, ועדין היא קימת. ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מנח לך בחיקך. אמר לו: מהשמים ירחמו. אמר לו: אני אמר לך דברי טעם, ואתה אומר לי 'מהשמים ירחמו'?! תמה אני אם לא ישרפוך ואת ספר התורה באש.

אמר לו: רבי, מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו: כלום מעשה בא לידך? אמר לו: מעות פורים נתחלפו לי במעות צדקה וחלקתים לעניים. אמר לו: אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי. עד כאן.

מדוע שאל רבי חנינא 'מה אני לחיי העולם הבא', והרי הוא מוסר נפשו על קדוש ה', ומלמד תורה ברבים! אלא שבכדי לזכות לחיי העולם הבא, צריכה המצוה להיות לשמה ומאהבת ה', ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה. ולכן יתכן שאפלו במעשים הגדולים ביותר עדין אין אדם זוכה לעולם הבא, אם מערבת בהם כונה או נטיה שאינה לשמה ואהבת ה'.

וזאת היתה שאלת רבי חנינא בן תרדיון לרבי יוסי בן קיסמא. ועל זה שאלו רבי יוסי 'כלום מעשה בא לידך' - האם נזדמן לך לעשות מצוה כהגן. וכשהשיבו שעשה מעשה צדקה כהגן, אמר לו רבי יוסי בן קסמא: אם כך מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי.

וב'שי לתורה' העיר שכונת הרמב"ם אינה במי שמקים מצוה אחת כראוי ואינו מקים את השאר, אלא במי שמקים את כל התורה, ורק בכדי להגיע לעולם הבא צריך שתהיה בידו לפחות מצוה אחת בשלמות. ['טיב הפרשה']