דבר העורך

משה רבנו עליו ביום מותו כתב ארבעה פרשיות: נצבים, וילך האזינו וזאת הברכה.

למה נסמכה פרשה (נצבים) זו לפרשת קללות (כי תבוא), לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים בפרשה זו, חוץ מארבעים ותשע שנאמר בתורת כהנים, מיד הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמד באלו, מיד קרא אותם משה והיה מפיסן (מדרש ילקוט שמעוני כ"ט, ט-י).

כתוב בפרשת נצבים (ל, כ): "לאהבה את ה' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו".

מצות דבקות בה' נזכרת כבר בפסוק (דברים י'): ''את ה' אלקיך תירא אתו תעבד ובו תדבק''. וכן (בפסוק י"א, כ"ב): ''כי אם שמר תשמרון וגו' ולדבקה בו''.

וכתב הרמב''ן בפרושו על התורה, (שם) וזה לשונו: ''אולי יאמר, לאהבה את ה' ללכת בכל דרכיו עד שתהיו ראויים לדבקה בו בסוף... ויתכן שתכלל הדבקה לומר שתהיה זוכר ה' ואהבתו תמיד, לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו בלבד ולבו איננו עמהם, אבל הוא לפני ה'. ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה''.

וכתב רבנו ה"אבן עזרא" (שמות ל"א, י"ח): שרש כל המצוות - עד שיאהב את ה' בכל נפשו וידבק בו.

ובמהר''ל (''נתיבות עולם'' סוף נתיב האהבה): כי כל המצוות הם, שיהיה לאדם דבקות בו יתברך.

וב''פרי הארץ'' (באגרות): כל מצוות התורה והסיגים והגדרים, המה צרופי מדות ועצות לדביקות, כמאמר הזהר (חלק ב' פ''ב:), שקורא לכל מצוות התורה ''עטין'', פרוש: עצות. והיא שיא השיאים של עבודת ה' - להגיע לדביקות בה' יתברך.

וב''עבודת ישראל'' (אבות פ''ג מ''י): הנה כל התורה כלה היא רק להדבק בהקדוש ברוך הוא, ולכן סים משה רבנו עליו השלום אחרי התוכחות: ''ובו תדבקון''.

ובספר ''מסלת ישרים'' בפרק א', בבארו את חובת האדם בעולמו, מאריך בבאור ה''דביקות'': שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, ומקום התענוג והעדון הגדול הזה באמת הוא בעולם הבא, אבל להגיע לזה צריך לעבר את פרוזדור העולם הזה, עין שם בארך. וכתב שם, שזו היתה כל בקשת דוד המלך ע''ה: ''אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש - שבתי בבית ה' כל ימי חיי'' (תהלים כ"ז, ד), וכן אמרו: ''ואני קרבת אלקים לי טוב'' (תהלים ע"ג, כ"ח), שאין לי טוב אחר באמת, רק קרבת אלקים. והיינו, הדבקות בו יתברך, שהוא, בעצם, הענג הגדול והעדון האמתי. שאמנם לזכות לו בשלמות - כל אחד לפי מדרגתו - הוא בעולם הבא, אבל כבר בעולם הזה צריך להשתדל להכין עצמו לקרב עצמו למידה זו ככל האפשר.

הגמרא (כתבות קי"א:) שואלת וכי אפשר להדבק בו - בהקדוש ברוך הוא? הרי אש אוכלתו, ובמסכת סוטה (י"ד.) הגמרא שואלת שאלה דומה על הפסוק "אחרי ה' אלהיכם תלכו", ומשיבה שיש להדבק במדותיו של הקדוש ברוך הוא: "מה הוא רחום, אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון, אלא הדבק במדותיו ובמעשיו וכן על זה הדרך.

שנזכה להדבק במדותיו של הקדוש ברוך ובבין אדם לחברו, ואז מבטחת לנו שנה טובה ומתוקה.