"בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (י"ד, א)

טעם הדבר:

א. לפי שאתם בנים של הקדוש ברוך הוא, והנכם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקרחים (כן פרש רש"י), והקשה הרמב"ן עליו מדוע מתר לשרט שלא על המת, ובאמת רש"י תרץ בכתבו כדרך שהאמוריים עושים, ודרכם רק במת. ובגמרא (מכות כ:) שנינו שאינו חיב מלקות אלא על המת בלבד, אולם יש שכתבו שאסור מדרבנן אפלו שלא על המת (ב"ח, רמב"ם, טור). ויש מתירין (בית יוסף רמ"א, גור אריה), ועל כן לא תתנו בבשרכם גדידה ושרט (מכות כ"א) על המת כדרך האמוריים (גור אריה ומלבי"ם בדעת רש"י).

ב. מאחר שתדעו שבנים אתם לה' אלקיכם והוא אוהב אתכם יותר מאהבת אב לבן, לכן אל תתגודדו על מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הילדים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו - כן תעשו גם אתם (רבי אברהם אבן עזרא).

ג. בנים אתם לה' אלקיכם, לכן אף אם מת לכם אב ואם אל תתגודדו, שאינכם יתומים שיש לכם אב בשמים שהוא חי וקים יתברך (הרא"ש).

ד. טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך, יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלקים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפלו ימות בנערותו, ולא יאסר הכתוב הבכי כי הטבע יתעורר לבכות בפרוד האוהבים ונדודם אף בחיים (רמב"ן), וכעין זה כתב ה'אור החיים' הקדוש שבמיתת איש אין אבדה למת אלא הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת ולימים שלח האב אחר בנו ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם אבל על כל פנים ישנו, ואדרבה טוב לו שחזר הבן אצל אביו שהוא מקור החיים, ועל זה אין לנו להתגודד ולשים קרחה. מה שאין כן העכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות) שלא נקראו בנים לה', והוא אמרו 'אתם' לשלל העכו"ם שעליהם ידוו הדוים ביום מיתתם שהם מתים מיתה שאינם עוד בנמצא בין החיים. ['אוצר מפרשי הפשט']