המדבר בבית הכנסת – כיצד להעיר בעדינות ולמה האיסור חמור

סיפר הרב נ. ד. על סבו זצ"ל, שהיה שליח ציבור כיובל שנים בבית הכנסת בו התפלל. והרב סיפר שהוא זוכר בתור ילד, שכשהיה הסבא זצ"ל קורא קרבנות, היה עוצר פתאום ואומר: "אסור לדבר בבית הכנסת".

כי היו כאלה שדיברו באותו זמן, ואז היה ממשיך לומר קרבנות ושוב היה עוצר במפתיע ואומר: "אסור לדבר בבית הכנסת", כי שוב שמע קצת דיבורים, וכך היה קורה כמה וכמה פעמים, לפי הצורך. וכך היה מוכיח בעדינות את אלה שדיברו, מבלי לפנות אליהם אישית ובוודאי שלא לביישם בפני הציבור ולומר את שמותיהם ולהעיר להם בפני כולם, כמו שהרבה טועים בכך היום לצערנו.

וכך אנו רואים שהרב נ.ד. נוהג לעשות כשיש פטפוטים בשיעור, שמעיר הרב בכלליות כדי לא לפגוע באף אחד. ותמיד מזהיר אותנו על כך ואומר. תדעו לכם שלדבר בבית הכנסת זה איסור חמור מאוד ונותנים על כך דין בשמים, ובפרט הזוהר הקדוש מחמיר בכך מאוד ואומר שהמדבר בבית הכנסת אין לו חלק בא-לוקי ישראל, ה' ירחם.

ואומר הרב שהוא את שלו עשה כדי שלא ידונו אותו אחרי 120 ויטענו כלפיו שלא הזהיר אותנו על כך מספיק, ועכשיו הכל תלוי בנו ועלינו להיזהר בכך מאוד מאוד.

יהי רצון שלא נדבר בבית הכנסת שום דבר שאסור אף פעם, ונכבד כראוי את בית הכנסת כמו שאבותינו כיבדו, ובכך נינצל מהעוון החמור הזה ומהעונשים החמורים הצפויים למי שכן חוטא בזה, אמן כן יהי רצון. (סיפורים וחיזוקים)