המשך דבר העורך

ה"חפץ חיים" אמר שקביעת מקום וזמן היא הסכר שעוצר את השכחה ואת היצר הרע. הוא נמשל לאדם שבונה בית: אם הוא יניח בכל יום לבנה במקום אחר, הוא לעולם לא יבנה קיר. רק אם יניח לבנה על גבי לבנה באותו מקום, יזכה לבנין עומד.

מספר על יהודי עני שהיה קובע מקום לתפלתו בפנה נדחת בבית הכנסת. יום אחד הציעו לו לעבר למקום מכבד יותר ליד כתל המזרח. הוא סרב ואמר: "בפנה הזו שפכתי את לבי במשך שנים רבות, הקירות כאן כבר מכירים את התפלות שלי. למה לי לעבר למקום שבו אני והקירות זרים זה לזה"?...

כאשר פרענות התרגשה על ישראל, היה ה'בעל שם טוב' הולך למקום קבוע אחד ביער, מדליק שם אש, אומר תפלה מיחדת - והגזרה היתה מתבטלת.

כשעלה תלמידו, המגיד ממזריטש, הוא הלך לאותו מקום עצמו ביער ואמר: "רבונו של עולם, אני לא יודע להדליק את האש, אבל אני יודע את התפלה ואת המקום" - והנס התרחש.

רבי משה ליב מססוב הלך לאותו מקום ואמר: "אני לא יודע את התפלה ולא איך להדליק אש, אבל אני יודע את המקום" - ודי היה בזה.

ללמדנו, קביעת מקום היא לא רק הלכה, אלא דרך לבנות קשר רוחני יציב ומשמעותי עם הקדוש ברוך הוא.