דבר העורך

כתוב בפרשה (י"ב, י"ד): "כי אם במקום אשר יבחר ה' שם תעלה עלתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך".

יש להבין מדוע באמת אוסרת התורה להקריב קרבנות במקומות אחרים, הרי עקר המטרה בהקרבת הקרבן היא כדי שעל ידי ההקרבה יתקרב האדם לה' יתברך. אם כן מדוע דרוש לזה מקום מסים וקבוע דוקא בבית הבחירה, ומה פסול בכך אם יקים לו האדם במה (או מזבח פרטי בחצר ביתו) במקום כלשהו ושם יקריב את קרבנותיו? עוד יש להבין. מדוע בית המקדש נקרא בלשון "מקום", מדוע לא הזכירה התורה מפרשות את שם המקום? ואפשר לפרש שבית המקדש אשר התורה מדברת עליו, אינו רק בית המקדש השוכן בהר המוריה, אלא יש בו רמז גם לבית המקדש הפרטי של כל אדם ואדם השרוי בתוך לבו. גופו של האדם גם הוא נחשב כמקדש מעט וכמשכן ה', וכמו שנאמר (שמות כ"ה, ח) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ודרשו חז"ל (בשם האלשיך הקדוש) שהקדוש ברוך הוא שוכן בתוכו של כל אחד ואחד. לכן צריך הוא להכשיר את לבבו ולקדש את עצמו כדי שגופו יהא ראוי לשכינה שתשכן בתוכו. ולכן בית המקדש נקרא בלשון "מקום" שזה רומז על האדם, שהיכן שהוא נמצא - שם הוא מקומו, שהמקום מתעלה ונעשה חשוב על ידי כוחו הרוחני של האדם. וככל שיתעלה ויתקדש ברוחניות - כך גם מקומו יהפך להיות מקום מקדש, וכמו שאמרו חז"ל (תענית כ"א:) לא מקומו של האדם מכבדו, אלא האדם מכבד את מקומו. נמצא שכל עבודת בית המקדש מהוה רמז לעבודת האדם. לכן צותה התורה שכל עבודות המקדש יצטמצמו אל מקום אחד קבוע ומסים, ואסרה התורה על האדם להקריב את קרבנותיו בכל מקום אשר ירצה כי אז הקרבתו תחשב לו כארעית הבאה כלאחר יד.

ומכאן נלמד גם לעבודת ה' הפרטית שלנו שתהא עבודה קבועה ושיהא החלטי וברור במלאכת עבודת הקדש. ואסור לו להיות ארעי ולעבד את ה' יתברך היכן שנראה בעיניו לנכון ומתי שלבו חפץ. ועליו להתמיד בקביעות בעבודת ה' הן בלמוד והן בתפלה ובעשית המצוות. חז"ל (ברכות ו:) הגדילו בענין חשיבות קביעת מקום לתפלה, "אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו - אלוקי אברהם בעזרו", ועוד אומרת הגמרא (ברכות ז:) נאמר: "כל הקובע מקום לתפלתו - אויביו נופלים תחתיו.

והנה, בדרך רמז המלה "מקום" אומר הזהר הקדוש הכונה להקדוש ברוך הוא, באפן הבא: 'מקום' בגמטריה=186, אם נכפיל כל אות בעצמה משם הוי"ה 10x10, 5x5, 6x6, 5x5 ונסכם 25+36+25+100 יוצא 186 כמנין "מקום".

כי כאשר אדם מיחד לו מקום, ואינו מתפלל תפלה ארעית כלאחר יד - היכן שנראה בעיניו, הרי בזה הוא מגלה עד כמה התפלה חשובה ויקרה בעיניו. כשאדם קובע מקום לתפלה וללמוד אז הגוף, הנפש והנשמה נכנסים באפן אוטומטי למצב של "כעין שדור" - הכנה ורכוז רוחניים מול הבורא.

כיום שבעונתינו הרבים חרב בית המקדש ובטלה עבודת הקרבנות, הרי שהתפלה במקום קבוע באה במקום הקרבנות שהקרבו במקום הקבוע שבמקדש, וקביעות זו עליה להיות אבן יסוד בעבודת ה', שיהא האדם קבוע ומחבר לדרכו האמתית אשר בה בחר ויצעד בה במשך כל ימי חייו.