המשך דבר העורך

לכן תקנו חז"ל לברך השכם בבקר "שלא עשני גוי", כי כשהאדם מתחיל את יומו והולך לדבר עם קונו, הוא צריך להיות בשמחה ואם כן אסור לו לחשב אז איך הוא נראה לעמת יהודים אחרים, אלא עליו להתבונן כמה גדול מעלתו לעמת הגוי ומזה לבוא לידי שמחה עצומה.

ה'יסוד ושרש העבודה' כותב דברים מלהיבים על הברכה 'שלא עשני גוי', 'יתן האדם אל לבו, גדל השמחה והחדוה במה שיצר וברא אותו היוצר והבורא יתברך ויתעלה בתוך עדת בני ישראל עם קדוש הישראלי, ולא יצר וברא אותו בין עם מהעמים והיה עובד ומשתחוה לפסל ומסכה, לבול עץ יסגד ולא היה יודע כלל מהבורא. גם לא היה יודע מתורתו הקדושה, ומגבורותיו ונפלאותיו וחכמתו הנפלאה, אנחנו עם קדוש יודעים מתורתו שנתן לנו ולא לעם אחר. כל כך תגדל שמחתו, עד שכמעט תתבטל מציאותו הגשמי מרב התשוקה וההתלהבות מאהבה באלוקותו יתברך. ואיך לא יבער לב האדם בברכתו ברכה זו מרב חדוה ושמחה'!

הברכה "שלא עשני גוי" - אינה מבטאת התנשאות אישית, אלא שבח לה' על כך שהמברך נולד לעם ישראל, המקים תורה ומצוות, ובכך זוכה לחבור מיחד להקדוש ברוך הוא.

על פי רבנו האבודרהם, הברכה היא על כך שהיהודי אינו כ"גויים" שאינם מרוממים בערכם הרוחני כעם ישראל ("שאין הגוים כלום לפניו"). היא מדגישה את ההבדל בין הארח החיים התורני לבין תרבות הגויים.

ללמדנו, ברכה זו היא אחת מברכות השחר הנאמרות בכל יום כדי להודות על החיים המתחדשים, והברכה הזו מזכירה לאדם את יחודו ואחריותו כיהודי עם תחלת היום.