המשך דבר העורך

ומפרש בשל"ה (שבועות פרק 'נר מצוה') שיהיה הלמוד בשיר במקרא ובמשנה, ולזה תמצא ספרי משנה קדומים כתובים עם נקוד וטעמים'.

ה'בכור שור' לרבי יוסף בן יצחק מאורליאן - הריב"ש (מגלה שם) כתב, היות והקול מעורר הכונה, והכונה היא עקר הנשמה והחיות בקיום המצוות ולמוד התורה, לכן יש לזמר ולנגן בעת הלמוד, וזו עצה הגונה שיעורר הכונה הראויה.

ובתוספות (מגלה שם דבר המתחיל והשונה) בארו 'כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה', 'שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה, ששנוהו על פה, ועל ידי כך היו נזכרים יותר'.

ראינו ש'תפלה' בגמטריה היא שירה (515) כמנין 'ואתחנן', ויש קשר הדוק הן לתפלה שנאמרת בנגון ובנעימה ללמד התורה הקדושה.

התורה נקראת שירה שנאמר (דברים ל"א, י"ט): "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", שהתורה נלמדת בנגון, ועשרת הדברות נתנו בנגון, לכך נקראת התורה 'שירה'.

ללמדנו, התפלה והתחנונים אינם רק "אמצעי" לקבלת "דברים". הם תכלית כשלעצמה - הזדמנות יקרת ערך להתחבר לבורא, לעורר את רחמיו, לזכות בחסדו, וליצר קשר אישי, חי ורחום עמו, אך מה טוב שנשלב את התפלה ולמוד התורה בנגון ובנעימה. וישמע החכם ויוסף לקח.