דבר העורך

פרשת ואתחנן נקראת תמיד אחרי תשעה באב, והיא נקראת גם שבת "נחמו", ובא מתחילים את שבעה דנחמתא (7 הפטרות של נחמה עד ראש השנה).

פותחת הפרשה בתפלות ובתחנות של משה רבנו עליו השלום להכנס לארץ ישראל שנאמר: "ואתחנן אל ה' בעת ההיא", ואומר רש"י: אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם, אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם, לפי שאמר לו 'וחנתי את אשר אחן' (שמות לג, יט), אמר לו בלשון ואתחנן. דבר אחר, זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה (ואלו הם: תפלה, זעקה, שועה, נאקה, ביצור, רנה, פגיעה, נפול, פלול, עתירה).

וב'דעת זקנים' ובכלן לא התפלל משה אלא בתחנה ולמה לפי שבשעה שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא 'הודיעני נא את דרכיך', באיזו מדה אתה מנהיג את עולמך ואמר לו הקדוש ברוך הוא 'וחנתי את אשר אחן', כלומר כל מה שאני עושה עמהם מתנת חנם אני נותן להם אמר לו משה באותה מדה שאמרת לי התנהג ותן לי במתנת חנם שאעבר את הירדן לכך אמר ואתחנן לשון וחנותי. דבר אחר שהתפלל משה תקט"ו (515) תפלות כמנין ואתחנן.

אז נכון שיש להתפלל בתחנונים שנאמר "בתחנונים ידבר רש", ולבקש מאוצרות חנם מהקדוש ברוך הוא, ברם, 'בעל הטורים' אומר: ואתחנן בגימטריה 'שירה' שאמר (משה) שירה כדי שישמע תפלתו. כלומר יש להתפלל בנגון ונעימת קול, כדברי רש"י על הפסוק (משלי ג, ט) 'כבד את ה' מהונך' - מכל מה שחננך - אפלו מקול ערב אל תקרי 'מהונך' אלא 'מגרונך'.

טעם נוסף לתפלה בנגון, שבשעת הקרבת הקרבנות הלויים שוררו שירה, ואמרו בגמרא (ברכות כ"ו.) תפלה במקום קרבן. ולכן יש להתפלל בנגון ונעימת קול דגמת קרבן הטעון שירה כמובא בגמרא (ערכין י"א.) 'השיר מעכב הקרבן'.

ה'בן איש חי' (בספרו 'בניהו' ברכות דף ו. דבר המתחיל במקום רנה) כתב 'במקום רנה שם תהא תפלה', 'רמזו שראוי לעשות בתפלה נגונים, כנהוג לנגן ב'הודו לה' כי טוב' קדם 'ברוך שאמר', וגם מנגנים באמירת קדיש, ברכו וב'נשמת כל חי' וביוצר. כדי להבריח התפלה מהמקטרגים, כי יש מקטרגים מעליהם שעיניהם צרה בתפלות ישראל בעד צרכיהם, ומקטרגים מצד מעשיהם שאינם ראויים לטובה מה שמבקשים, אמנם כשראין שעושים נגונים חושבים שבאו לנגן ולשורר ולא להתפלל על צרכיהם, כי המבקש בעד מחסורו עומד כעני וצועק בקול מר ובכי ואינו משורר, ונמצא שעל ידי כך יהיה הברחה לתפלות מכמה כתות מקטרגים שלא ירגישו בהם.

כשם שהתפלה משבחת כשהיא בנגון, כן יש ללמד תורה בקול נעים ובזמרה, כמבאר (מגלה ל"ב.) 'אמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן, כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כ"ה) 'וגם אני נתתי להם חקים לא טובים'. ופרש רש"י הקורא בלא נעימה, שקורא הפסוקים ללא טעמים.