"בכל ביתי נאמן הוא" (י"ב, ז') - ספור מדהים

מעשה בבחור, שהגיע לגיל קרוב לשלושים, אך טרם מצא את זווגו. ביום מן הימים הציעו לו שדוך, וסוף סוף, בפעם הראשונה אחרי שנים רבות, הבחורה מצאה חן בעיניו.

קבעו כמה פגישות והם החליטו לקים פגישה אחרונה ובה יחליטו, באפן סופי, לכאן או לכאן.

הבחור לא רצה לקחת סכונים. היות שהפגישה נועדה להתקים מחוץ לעיר, הוא יצא בשעה מקדמת, כך שגם אם יהיו פקקים, הוא יגיע בזמן ולא יאחר. הוא הגיע בשעה מקדמת וראה שנותר לו זמן עד הפגישה. במקום להמתין ברחוב, החליט להכנס לבית כנסת סמוך ולעין בספר בינתים. סמוך למקום מושבו היה מנח על השלחן הספר 'אלופינו מסבלים' שכתב הרב אליהו פורת טהרני, ראש ישיבת 'ברכי יוסף'. הוא פתח את הספר באקראי, וראה שכתוב שם שהמדה הגדולה ביותר שאדם נמדד בה היא מדת הסבלנות. ככל שלאדם יש יותר סבלנות והוא לא כועס - הוא מרגיש טוב יותר. סבלנות - כך היה כתוב שם - היא מלשון סבל. אם אדם מוכן לסבל כל מיני גזרות ואינו מגיב בכעס - הסבלנות הזאת מחליפה את הסבל! הסבלנות מבטלת את הגזרות.

בשעה שנקבעה יצא הבחור מבית הכנסת והמתין לבחורה במקום שקבעו. חלפה רבע שעה, חצי שעה והבחורה לא הגיעה. 'לא מתאים לה', הרהר הבחור לעצמו, 'בכל הפגישות דיקה והגיעה בזמן, וגם אם חל איזשהו עכוב בלתי צפוי, מדוע אינה מתקשרת'...?

לאחר שעה ורבע (!) הגיעה הבחורה והתנצלה שהיו פקקים גדולים בדרך... עמד לו על הלשון לומר לה שהיה עליה להתקשר ולהודיע שיש עכובים כדי שלא יאלץ להמתין שעה ורבע ברחוב... אבל מיד נצר את לשונו: 'הרי זה עתה קראתי על מדת הסבלנות'... והוא הרגיע אותה: 'פקקים בדרך קורים, קשה לצפות ולשער אותם מראש, הכל בסדר'...

באמצע הפגישה אמרה לו הבחורה: 'אומר את האמת. בכל מהלך הפגישות מאד מצאת חן בעיני, אבל מישהו ספר עליך שאתה טיפוס קפדן וקצר רוח, ואני לא מסגלת לחיות תחת לחץ. החלטתי שבפגישה האחרונה אבדק את מדת הסבלנות שלך. החלטתי לאחר אחור משמעותי, ולראות איך אתה מגיב... אם תגיב בעצבנות - אני לא מתאימה לך. אבל משנוכחתי לראות את תגובתך הסבלנית, ועוד בכזה מאור פנים, בחלומות הכי ורדים שלי לא חלמתי על כזה חתן, ואני מענינת לסגר'...

'אני שמח מאד על החלטתך', השיב הבחור. 'גם את מצאת חן בעיני, אולם מכיון שאני נרגש מאד, וקשה לי לקבל החלטות במצב כה נרגש, אני מציע ש"נישן על זה עוד לילה" ומחר נחליט'...

כשחזר הבחור הביתה, רץ מיד לרבי אברהם גנה ובסקי זצ"ל, ואמר לו: 'כבוד הרב, אני מטבעי קצר רוח מאד, והבחורה אמרה לי שעם טיפוס כזה היא לא מסתדרת. כל מה שהצלחתי בפגישה זו להגיב אחרת, היה זה משום שבדיוק ראיתי ספר שכתוב בו על מעלת הסבלנות. אבל זה לא אני! מבחינתה זה, לכאורה, מקח טעות! אני מכשיל אותה'...

השיב לו הרב גניחובסקי: 'זה לא מקח טעות! פעם אחת שלמדת משהו בספר ובצעת את מה שכתוב בו הלכה למעשה - זה ישפיע עליך לכל החיים'. קדשת התורה כה חזקה, שכשאדם לומד בה - הוא יכול להפך לאדם אחר, בעל מדות מתקנות יותר! למחרת סגרו הזוג במזל טוב.