מהי הסנהדרין הגדולה? – מושגי יהדות לפרשת בהעלותך

סנהדרין גדולה

הוא בית הדין הגדול שהיה מורכב משבעים ואחד דיינים. בבית המקדש, בלשכת הגזית, עמד בראש ישראל בית דין, שמנה שבעים ואחד דיינים מחכמי ישראל הגדולים, והיווה את הסמכות השיפוטית העליונה בעם ישראל. נוסף לכוחו השיפוטי, היווה בית דין עליון זה, מעין "מועצת הזקנים" העליונה של העם, ולכן בתוקף תפקידו וסמכויותיו: א. מינה את הדיינים שבכל רחבי ארץ ישראל הכולל סנהדרין קטנה. ב. דן בדינים מיוחדים, כגון: שפיטת נביא שקר, שפיטת זקן ממרא, החלטה על יציאה למלחמת הרשות, קידוש החודש, עיבור השנה ומינוי כהן גדול, ג. כל הדבר הקשה, שבתי הדין שתחתיו לא יכלו להכריע בו, הובא להחלטת בית דין הגדול, והחלטתו היוותה פסק סופי בעניין. כשהייתה הסנהדרין הגדולה קיימת, לא הייתה מחלוקת בישראל, אלא כל דין שהתעורר בו ספק לאדם מישראל, היה שואל את בית הדין שבעירו אם לא ידעו, היה הולך לבית דין גבוה יותר, ואם לא מצא בית דין שיתן לו תשובה, היה הולך לסנהדרין הגדולה והם היו פוסקים את דינו.

בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, (דף ס"ה.) פירט רבי יוחנן מהן התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין: "דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן"...

על סמך הנאמר בתלמוד, אפיין הרמב"ם את התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין. עיקרן הוא: אין מעמידין בסנהדרין, בין בגדולה בין בקטנה, אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלאין בחכמת התורה, בעלי דעה מרובה, ויודעין קצת משאר חכמות, כגון רפואות, וחשבון תקופות ומזלות, ואיצטגנינות, ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו, כדי שיהיו יודעין לדון אותם.

ואין מעמידין בסנהדרין אלא כוהנים ולויים וישראליים מיוחסים, הראויין להשיא לכהונה. אין מעמידין בכל סנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס, מפני שיש בהן אכזריות, ולא מי שאין לו בנים, כדי שיהיה רחמן.

כשם שבית דין מנוקין בצדק, כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף. וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה, בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושיהיו יודעין ברוב הלשונות כדי שלא תהיה סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

לפני ביאת המשיח תחזור הסנהדרין הגדולה לטבריה ומשם תעבור לבית המקדש. ואלו דברי הרמב"ם סנהדרין (פי"ד הי"ב): "בתחילה כשנבנה בית המקדש היו בית דין הגדול יושבין בלשכת הגזית שהיתה בעזרת ישראל, והמקום שהיו יושבים בו חול היה, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, וכשנתקלקלה השורה, גלו ממקום למקום. ולעשרה מקומות גלו וסופן לטבריה. ומשם לא עמד בית דין גדול עד עתה. וקבלה היא שבטבריה עתידין לחזור תחילה ומשם נעתקין למקדש".