'קמחא דפסחא', והתוצאה גלוי אליהו - סיפור

רבי חיים קניבסקי זצ"ל ספר מעשה מפלא על רבי אריה לוין זצ"ל, חמיו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל: 'אחד העסוקים של רבי אריה היה אסוף כסף לצדקה. סכומים גדולים מאוד יצאו מתחת ידו והעברו בחשאי לאלמנות וליתומים ולמאות רבות של נצרכים. עסוקו זה היה מתגבר והולך בתקופת חדש ניסן, בה חלק רבי אריה סכומי כסף גדולים במיחד. ברשימה שהיתה נתונה בידיו היו עניים רבים ואנשים קשי יום, שגם בימים רגילים לא הצליחו לכלכל את ביתם, ועל אחת כמה וכמה בימים שלפני חג הפסח... כאשר היתה מגיעה המעטפה עם הכסף לביתם, היה בכך ישועה של ממש. התורמים הכירו בנאמנותו ובישרותו של רבי אריה, ואכן הביאו לידיו אליו סכומי כסף. שנה אחת, בימי מלחמת העולם, קשיי הפרנסה העיבו גם על הגבירים הגדולים ביותר, והמצוקה הכלכלית נתנה אותותיה בכל. באותה שנה לא הצליח רבי אריה לאסף כספי צדקה כדי להעבירם לעניים. משראה רבי אריה כך, ירד לכתל המערבי לשפך שיח ותחנה לפני בוראו, אולי יחוס על עם עני ואביון אולי ירחם. שעה ארכה עמד הצדיק ליד האבנים, הרבה בבכי ובקש מהקדוש ברוך הוא שיאפשר לו לחלק גם בשנה זו את סכומי הכסף שמחלק מדי שנה'.

'והנה', כך ספר הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל, 'בצאתו את הכתל ניגש אליו ערבי אלמוני שלא הכיר מעודו, מסר לו חבילה גדולה עטופה בניר עתון ונעלם. ובעוד רבי אריה משתאה לנכח המראה, נעלם הערבי כלעמת שבא. רבי אריה פתח את החבילה ונדהם לגלות בה את סכום הכסף המדיק שחלק מדי שנה לעניים'. 'מקבל במשפחתנו', הוסיף הגר"ח, 'שהיה זה אליהו הנביא שנגלה לסבא. ואם נשאל, כיצד זוכים לכך, נענה: היתה זו מסירות נפשו של סבא זצ"ל לעניני הצדקה, שגרמה לו ל'גלוי' שכזה'! ['חשוקי חמד' - חג פסח]