'אלו נתן לנו את התורה, דינו' - סיפור

זוג יהודים תושבי חוץ-לארץ היו נשואים זמן רב אך לא זכו לפרי בטן. והנה, עשרים שנה לאחר החתנה החליטו בני הזוג לעלות לארץ הקדש. תקותם היתה מבססת על דברי רש"י בחמש (בראשית ט"ז, ג') שארץ ישראל היא סגלה לילדים, (ומשום כך, ספירת עשר השנים ששהתה שרה עם אברהם ולא ילדה, התחילה מעת שהגיעו לארץ ישראל, ואלו השנים שהיו נשואים בחוץ לארץ - לא נכנסו למנין).

יום אחד, שלש שנים לאחר שעלו לארץ, פגש הבעל, ראובן, את ידידו הטוב, שמעון, אשר מתגורר בחו"ל והגיע לארץ לצרך עסקיו המסעפים. כששאל שמעון את ראובן לשלומו, ענה ראובן שהם עדין מצפים לישועה.

שמעון, שהיה באמת ידיד טוב, סבר שאלו חלומות באספמיה, ולכן נסה לעודד ולומר: 'לא כל אחד זוכה... ויש עוד מצוות בתורה, נסו לבנות את עתידכם מתוך ידיעה שלא תזכו לילדים'. כשחזר שמעון לחו"ל, ספר לאשתו על שיחתו עם ראובן.

'מדוע הנך מתערב'? - התפלאה האשה 'כי אני ידיד שלו, ואני חושב שמן הישר והצדק שחברי יהיה ריאלי ביחס למצבו'. 'מדוע'? שאלה שוב אשתו 'אולי כן יהיו להם ילדים'?...

שמעון, שרצה להצדיק את דבריו, אמר: 'אם יולדו לו ילדים, אני עוזב את עסקי בחו"ל, עולה לארץ ישראל ואהיה אברך כולל'!

'חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו', לאחר עשרים וחמש שנות נשואין, נולדו לזוג המאשר בשעה טובה תאומים: בן ובת!! השמחה גדולה אך שמעון התחיב שיסגר את עסקיו ויהפך להיות אברך הלומד יום שלם.

מה עושים?... שמעון הגיע לארץ ונכנס לרבי חיים קניבסקי זצ"ל. הוא ספר לו את המעשה: ושאל מה עליו לעשות כעת.

יש לצין, כי השאלה לא היתה כה פשוטה כפי שנשמעת. היו בה עוד פרטים רבים, כבדי משקל, ומטעמים מובנים לא נתן לפרסמם...

'מה השאלה', פסק רבי חיים, 'עליך לקים את הנדר'!...

המשיך שמעון ושאל: 'כבוד הרב, אולי אוכל למנות שליח שילמד במקומי? אקח אברך הלומד יום שלם, אשלם לו משכרת מכבדת, ויחשב לי הדבר כאלו אני למדתי'? השיב לו רבי חיים: 'תראה, מי יודע, אולי העבדה שהם זכו שיולדו להם ילדים ארעה בגלל הנדר שלך שתשב ללמד. לנדר כזה לא עושים התרה ולא שולחים שליח, שב תלמד'!

שכשיהודי יושב ולומד תורה - נהיה אור בעולם. כשאתה יושב ולומד אתה פוקד עקרות! אתה מנטרל מחבלים! אתה מרפא מחלות! [ומתוק האור, הגדה של פסח]