סיפור: נס הברד בעיירה תלא (פרשת צו – שבת הגדול)

מעשה שהיה בעיירה תלא, צפונית מערבית לצנעא. זוהי עיירה קטנה, בה ישבה קהילה יהודית עתיקת יומין. לגויי המקום, שרובם חקלאים, היו מטעים רבים של עצי פרי. אחד המוסלמים היה בעל מטע של עצי משמש. אחד העצים התייבש. ולאחר זמן מה יצא מקליפת העץ ענף חדש ירוק. הענף הלך וגדל עד שהגיע לאורך של כשני מטרים. יום אחד נשבה רוח חזקה, ושברה את הענף.

ברוב חוצפתו, פנה בעל המטע אל מושל העיירה והעליל כי היהודים הם ששברו את הענף.

מושל העיירה ציווה להביא לפניו את כל הגברים היהודים. כשהובאו היהודים, שאל אותם המושל: 'מי שבר את הענף'?, אמרו לו: 'אנו לא יודעים מי עשה זאת'. במקום לשלוח את היהודים לבתיהם, השליך אותם לבית הכלא, שהיה בשוק העיירה. הדבר היה ביום שישי.

נשיא הקהילה – סעיד עוזיירי שמו – שלא ידע מכל הפרשה, הגיע לשוק כדי לקנות קפה, והנה הוא רואה את יהודי קהילתו בבית הכלא. שאל אותם: 'מה הביא אתכם לכאן?'. סיפרו לו את כל מה שאירע. מיד פנה סעיד עוזיירי אל המושל בבקשה לשחרר את היהודים כדי שיעשו את השבת בבתיהם. מאחר והנשיא היה מכובד אצל המוסלמים, שיחרר המושל את היהודים, אך בתנאי שיחזרו ביום ראשון למאסרם.

בשבת, אחרי תפילת מנחה, כשביקשו הציבור לצאת מבית הכנסת כדי לקיים סעודה שלישית, עיכב אותם סעיד עוזיירי ואמר להם: 'אתם יודעים מה יהיה ביום ראשון, הבה נקרא תהילים והקב"ה ישלח עזרתו'. החלו הציבור לקרוא תהילים בבכיה. רק התחילו לקרוא ואחרי ארבעה מזמורים, והנה החלה לנשב רוח שהתגברה מרגע לרגע. אותו יום היה יום בהיר לגמרי ושום ענן לא נראה בשמים. והנה לפתע הופיעו עננים, שהלכו והתעבו, ובמשך כשלשת רבעי השעה ירד גשם עז מלווה בברד כבד, כשכל חתיכת ברד בגודל משמש.

לאחר שפסקו הקולות והמטר, יצאו המוסלמים לבדוק את המטעים שלהם, והנה שוד ושבר. עצי פרי רבים נשברו, ולא היה אחד שלא ניזוקו עציו. אז הבינו כי יד היהודים בדבר, וכי הנזק בא להם על כך שציערו את היהודים. ביום ראשון הלך נשיא הקהילה לבית המושל כדי לומר לו מי הוא ששבר את העץ... והנה כשראה אותו המושל, אמר לו 'אנחנו כבר יודעים, לך לשלום'. (לבניכם ספרו עמ' קעו)