סדר הפסח

קדש - מוזגים יין ומקדשים: מברכים ברכת היין, הקדוש, ושהחינו (ומכונים ב'שהחינו' על עצם היום טוב, ועל מצוות הלילה - ד' כוסות, מצה, מרור וספור יציאת מצרים), ושותים בהסבה, (וזו כוס ראשונה מד' כוסות).

ולמנהג בני ספרד, יש לכון בברכת "בורא פרי הגפן", על הכוס הראשונה לפטר את כל הכוסות באמצע, וכן יכון בברכת הכוס השלישית, לפטר את כל הכוסות שאחר כך. שאם ישכח להסב בשתית הכוס, לא יצטרך לברך שוב.

ומנהג בני אשכנז לברך על כל כוס בנפרד.

ורחץ - נוטלים ידים אך לא מברכים "על נטילת ידים".

כרפס - מטבילים עלי כרפס, או תפוח אדמה או צנון במי מלח (כל אחד לפי מנהגו) ומברכים "בורא פרי האדמה".

בברכה זו, יש לכון לפטר גם את אכילת המרור. אוכלים בלא הסבה פחות מכזית (כ-18 גרם).

יחץ - עורך הסדר לוקח את המצה האמצעית מג' המצות המנחות לפניו, חוצה אותה לשנים; את החלק הגדול, הוא עוטף במפית ומצפינו (שומר) לאפיקומן ('צפון'), ואת החלק הקטן, יחזיר לבין שתי המצות.

מגיד - מוזג כוס שניה, וקורא את ההגדה והקטנים שואלים "מה נשתנה", עורך הסדר משיב להם "עבדים היינו לפרעה במצרים"... עד ברכת גאל ישראל (ומ"עבדים היינו" עד ברכה זו מקים מצות "והגדת לבנך") ושותה את הכוס השניה בהסבה.

רחצה - נוטלים ידים לסעודה, ומברכים "על נטילת ידים" (אין לדבר עד אחרי אכילת כורך).

"מוציא", "מצה" - מצות עשה מדאוריתא, לאכל כזית מצה בליל פסח. עורך הסדר מגביה את המצות ומברך "המוציא לחם מן הארץ", לאחר מכן, שומט את המצה התחתונה (השלמה), ומחזיק בידיו רק את המצה העליונה והאמצעית (החצויה), ומברך ברכה נוספת "על אכילת מצה".

וכל אחד מהמסבים צריך לאכל כזית מצה. אכילה זו צריכה להיות בהסבה, ותוך 4 דקות.

עורך הסדר אוכל כזית מהמצה העליונה, וכזית מהמצה האמצעית, ובדיעבד יוצא בכזית אחד ומחלק קצת מהמצה העליונה לשאר המסבים בתוספת כזית מצה.

מרור - לוקחים כזית מרור, ומטבילים אותו במעט חרסת, ומברכים "על אכילת מרור". ואוכלים (את המרור) ללא הסבה.

כורך - יקח את המצה התחתונה (השלישית), ויבצע ממנה לשנים, יקח כזית מצה, ויקח כזית מרור (עלי חסה), ויכרך שניהם יחד ויטבלם בחרסת ויש אומרים: מצה ומרור בלא ברכה. זכר למקדש. בימינו יחדש. כהלל הזקן שהיה כורכן ואכלן בבת אחת. לקים מה שנאמר על מצות ומררים יאכלהו. ואוכלים את שניהם יחד בהסבה.

שלחן עורך - יערך שלחנו ויסעד לבו בשמחה, כיד ה' הטובה עליו. ואם רצה לאכל בהסבה, הרי זה משבח, אבל מן הדין אין צריך להסב בסעודה [רמב"ם פרק ז' הלכה ח]. והחכם עיניו בראשו לבל ימלא כרסו, כדי שיאכל את האפיקומן בתאבון.

צפון - אחר שגמר סעדתו, יקח את חצי המצה ששמר לאפיקומן, ויאכל ממנה ב' כזיתות בהסבה. ואם הוא חלש וקשה לו לאכל ב' כזיתים, יאכל רק כזית אחד, וכל אחד מהמסבים חיב כעת לאכל כזית מצה, יאכל אותו במקום אחד, ויזהר לאכלו קדם חצות, ולא יאכל ולא ישתה שום משקה דבר אחריו (כגון יין) וקדם שיאכלנו יאמר: "זכר לקרבן פסח הנאכל על השבע".

ברך - יטל מים אחרונים. מוזגים כוס שלישית. יאחז בידו הכוס ויברך ברכת המזון. יש לזכר לומר "יעלה ויבא" (וברכת אורח) בברכת המזון.

בסיום (ברכת המזון) מברכים "בורא פרי הגפן", ושותים בהסבה.

הלל - מוזגים כוס רביעית מארבע הכוסות, ואומרים את חצי השני של ההלל (ב' פרקים נאמרו קדם ברכת גאל ישראל ולא מברכים לגמר את ההלל), ואחריו ברכת השבח ('נשמת וישתבח'), שותה את כל הכוס בהסבה ולאחר מכן יברך ברכה אחרונה.

נרצה - לאחר שערך את הסדר כהלכתו, וקים את מצוות התורה של הלילה הזה - לספר ביציאת מצרים, ולאכל מצה, וגם קים את המצוות שחז"ל תקנו: לאכל מרור, לשתות ארבע כוסות ולהסב, הרי הוא רצוי לפני ה' יתברך, ויזכה לשנים רבות נעימות וטובות.