"האלוקים אשר התהלכו אבתי לפניו..." (מ"ח, ט"ו) - זוהי מסורת - סיפור

מסופר על הרמב"ם זצוק"ל, ששימש כיועצו ורופאו של מלך מצרים, והיה שם קאדי מוסלמי אחד שכל הזמן היה תוקף את הרמב"ם ומציק לו בשאלות.

הרמב"ם לא רצה לענות לו, כי ידע שאם יענה ויצדק בדבריו - ייפגעו כל המוסלמים, והמלך בכללם. לכן, בכל פעם שהקאדי הציק לו בשאלותיו, היה עונה לו: "עזוב, כך היא המסורת שלנו".

פעם אחת התרגז הקאדי על תשובה זו וצעק: "מה זאת אומרת יש לכם מסורת? גם לנו יש מסורת"! הוא פנה אל המלך וביקשו לצוות על הרמב"ם לענות תשובה.

אמר המלך לרמב"ם: ענה לו! אמר הרמב"ם: אדוני המלך, אני מוכן לענות, אך יש לי שני תנאים: א. כדי להוכיח את דבריי אני מבקש שהמלך יתחייב לעשות כל מה שאבקש.

ב. אם אהיה צודק בוויכוח - אני מבקש מאד שהמלך לא ייפגע. המלך הסכים, ואז ביקש הרמב"ם שיביאו לו בגדים של קאדי, וביום ששי הקרוב הוא מתכוון ללכת למסגד במקום הקאדי ולמסור את הדרשה השבועית באוזני המוסלמים. הוא הוסיף וביקש שהמלך והקאדי יבואו גם הם לשם, ואכן כך היה.

נעמד הרמב"ם במסגד, וכיד ה' הטובה עליו מסר דרשה ארוכה. הוא פתח עם פסוקים, אבל המשיך עם מאמרי חכמינו זכרונם לברכה. המוסלמים יושבים ומקשיבים, ולפתע שמים לב כי הקאדי מדבר דברים מעניינים, וכולם מהנהנים בראשם בהנאה. הקאדי (האמתי) התמלא כעס. הרי הרמב"ם עושה צחוק מכל המוסלמים אשר אינם מאמינים בדברי חז"ל, כי אם בקוראן. בינתיים סיים הרמב"ם את דרשתו הארוכה ויצא מהמסגד.

ניגש אליו הקאדי ואמר בכעס: מה עשית? הרי זה חלול הקודש! אמר לו: הרי זה היה התנאי בינינו, שכל מה שאבקש תעשו, ועתה יש בפי בקשה נוספת: מחר שבת. אתה והמלך מקבלים בגדים של רבנים ובאים אתי לבית הכנסת.

באו לבית הכנסת, והרמב"ם היה ה'בעל-קורא'. עלה הרמב"ם לקרוא בתורה, התחיל לקרוא, ובכוונה עשה טעויות, ולאו דוקא טעויות גסות וחמורות רק טעיות בנקוד.

וכשזה קרה - לא רק אחד העיר, אלא כולם כאיש אחד העירו לו, והוא תיקן את עצמו. אחרי שתי דקות עוד פעם טעות ושוב כולם מחו. כשהגיע לעולה ה'שני', עלה הגבאי לבימה ואמר לו: "כבוד הרב, כנראה שהשבוע היית עסוק ולא הספקת להתכונן לקריאה. מישהו אחר יעלה ויקרא במקומך". ובאמת כך היה. כשנסתיימה התפילה פנה הרמב"ם למלך ואמר: "הרי לך ההבדל בין המסורת שלנו לבין ה'מסורת' שיש לכם, המוסלמים. הרי בעומדי לפני המוסלמים במסגד יכולתי לומר כמעט כל מה שעלה בדעתי, בלי שאף אחד מקהל השומעים יביע מחאה, והדברים כבר נהפכו להיות חלק מה'מסורת'... אבל אצלנו, הרי ראית מה שקרה. אני כאן הרב, וכשטעיתי בניקוד - מיד תפסו אותי ובלי בושה ביקשו ממני לפנות את מקומי למישהו אחר שיקרא ללא טעויות... זוהי מסורת! [ומתוק האור]