"ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים" (מ"ז, כ"ט) - מהו חסד של אמת

וברש"י: "חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול".

שאל ה'כתב סופר' זצ"ל, מפני מה צריך היה יעקב אבינו להדגיש ליוסף שיעשה עמו חסד של אמת, הרי כל חסד שעושים עם המת הוא 'של אמת'? וה'מזרחי' לרבי אליהו בן אברהם זצ"ל מוסיף ומקשה, הלא יוסף קיבל שכר עבור טרחתו, כי ניתנה לו שכם כנחלה וגם ניתן לו חלק הבכורה, ששני בניו נהפכו לשבטים.

ומתרץ, שבשעה שיעקב ביקש מיוסף שיקברהו במערת המכפלה, עדיין לא נתן לו את שכם ואת הבכורה ועשה זאת לשם שמים. אך עדיין נשאר קשה אם יעקב חשב לתת לו שכר על פעולתו, למה קרא לזה חסד של אמת?

ומתרץ ה'כתב סופר', יעקב ידע שיוסף יתקשה לעזוב את מצרים, ופרעה לא יסכים לכך, אבל גם ידע שהבא לעשות מצוה לשם שמים, הקב"ה עוזר ומסייע לו, אך בתנאי שעושה זאת שלא על מנת לקבל פרס, אבל אם עושה זאת בשביל שכר, לא תהיה לו הסייעתא דשמיא הדרושה. לכן ביקש ממנו שתהיה כוונתו לשם חסד ואמת, ולא לתשלומין. וזה 'ועשית עמדי חסד ואמת' - הגם שאשלם לך, תעשה עם כוונה לשם חסד שעושים עם כל המתים, כדי שתהיה לך סייעתא דשמיא.

והסביר ה'כתב סופר' שיש שני סוגים של עושי חסד. יש כאלו העושים חסד מפני שמרגישים הכרח חברתי לעשות כן. שאם בא עני לפתח ביתו. פעמים רבות נותן לו צדקה מפני שמרגיש שאינו יכול לשלוח את העני ריקם, או מפני שלא רוצה להיות גרוע מאחרים הנותנים, חסד זה נקרא חסד של שקר.

חסד של אמת הוא חסד שעושה בכוונה להיטיב לשני, ולא בגלל אי נעימות להשיב את פניו ריקם. כל השנים שיוסף זן ופרנס את אביו כשהיה במצרים, היה חייב לעשות זאת גם אם לא היה רוצה, מפני הבושה ממצרים שפרעה אמר לו 'במיטב הארץ הושב את אביך' (מ"ז, ו), ולכן חסד זה לא יכול להיחשב כחסד של אמת. אך בקשת יעקב לקברו בארץ ישראל היתה כנגד כבוד יוסף, שלכבוד ולתפארת היה נחשב אילו נקבר יעקב במצרים, וכן היה רצון פרעה (רמב"ן פרק ל"א), ויוסף מילא רצון אביו בלב שלם. [ילקוט מאיש לרעהו]