"יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים" (מ"ח, ב)

וברש"י: כמו שתלמיד חכם משול לחמור "סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד".

כידוע שתלמידי החכמים פטורים ממיסים עיין ברמב"ם הלכות תלמוד תורה (פ"ו ה"י) ובשולחן ערוך (יו"ד רמ"ג, ב) והנה בשו"ת דרכי נועם (לרבי מרדכי הלוי אב"ד בקהיר נפטר בשנת תמ"ה, חלק חו"מ סימן נה) מביא מספר "משא מלך" שמצא כתוב בספר חסידים (מכתיבת יד א'), שפעם אחת באה עריכה (הערכה לצורכי מס) בקהל, והיה בהם שני תלמידי חכמים עשירים ורצו לפטור עצמן מן המס מטעם שהם פטורין כפי הדין, וכל הקהל היו מרוצין, וקמו שני עשירים מהקהל ומיחו בדבר והעריכום, ולא מלאו חודש ימים שמתו, וערב ראש השנה היה, ובליל הושענא רבה נתנמנם החסיד וראה את שני עשירים אלו שהיה חמור אחד נושך לאחד על כתיפו וסחבו סחוב והשלך, שיעור שתי שעות, ואחר כך היה משליכו לאשפה, וחוזר ולוקח לאחר ועשה על דרך מה שעשה לראשון, שאלם החסיד מה חרי האף הגדול הזה מה פשעתם לה' שתוכו מכת אכזרי כזאת, השיבו לו על שעיכבו ביד המסייעין לתלמידי חכמים בעניין העריכה, שאל החסיד על מה תוכו במכה זו ולא בעונש אחר השיבו לו שהתלמידי חכמים נמשלים לחמור כפי שכתוב: "יששכר חמר גרם", ע"כ.