"ועשית עמדי חסד ואמת..." (מ"ז, כ"ט) - כבוד המת - חסד של אמת - סיפור מרגש

וברש"י: חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול".

רבי ישראל מאיר בויארסקי ז"ל, יליד ברנוביץ', נשאר גלמוד לאחר השואה. מרן הרב מפוניבז' זצ"ל, שהכירו, הזמינו להתגורר בפנימיית הישיבה ולאכול בישיבה. ר' ישראל מאיר היה שומר על מתים בבית החולים איכילוב בתל אביב. בדרך כלל היה שומר בלילות ולפעמים אף בשבתות היה שוהה שם במשך כל השבת. כך במשך שנים רבות עבד תמידין כסדרן, עד יום מותו.

בשנים האחרונות לחייו היה מספר לחבריו כי ליד בית החולים ישנם נערים הלועגים לו ומבזים אותו, והדבר מאד מציק וכואב לו. חבריו הציעו לו שיעזוב את עבודתו, אך ר' ישראל מאיר אמר שהדבר לא עולה כלל בדעתו, מאחר שיש בעבודה זו משום כבוד המתים, ועל כך אינו מוותר בשום אופן שבעולם, גם במחיר שימשיכו ללעוג ולהציק לו.

סיפר בעל המעשה: 'בשבת האחרונה לחייו ישבתי אתו במסיבת 'שלום זכר', הוא שוב סיפר לי שהשבוע הנערים הציקו ולעגו לו מאוד-מאוד, והוא כמעט ולא מסוגל להמשיך בעבודה הזו מחמת צערו הגדול.

שוב אמרתי לו: 'ר' ישראל מאיר, תעזוב כבר העבודה הזו, התמסרת לתפקיד זה במשך עשרות שנים, ומותר לך כבר לעזוב'! אבל ר' ישראל מאיר נשאר בשלו, באומרו: 'את העבודה הזו לא אעזוב בשום פנים ואופן, בשל מצוות כבוד המתים, למרות שיש לי צער וביזיונות מהנערים הללו'.

באותו שבוע ר' ישראל מאיר הלך לנוח, כדרכו, בצהריים, בחדרו בישיבה. תוך כדי שנתו עבר אירוע לב ושבק חיים.

באותו ערב יצאה הלווייתו מחדרו שבישיבה, וכאן ראו את יד ה'. הייתה לו הלוויה גדולה מאוד! בהלווייתו השתתפו מאות רבות, בראשם תלמידי חכמים, רבנים וראשי ישיבות.

איך אירע הדבר? - באותו ערב מסר הרב שך זצ"ל שיחת מוסר בהיכל הישיבה, שיחה שהייתה נמסרת רק אחת לכמה חודשים. רבים וטובים הגיעו מכל רחבי הארץ כדי לשמוע את השיחה. בסיום השיחה הודיעו כי יש הלוויה בישיבה, וכך זכה ר' ישראל מאיר ללוויה מכובדת, כמו אחד מגדולי ישראל!

אנו, מכיריו, ומוקיריו ראינו בזה את הנהגת הבורא מידה כנגד מידה, כפי שהוא בחייו הקפיד על כבוד המתים במסירות נפש, כן זכה שיכבדו אותו במותו'!