שבירת הכוס וזכר לחורבן בחתונה – מה המקור?

״על ראש שמחתי״

הגולים על נהרות בבל נשבעו: ״אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי״ (תהילים קלז, ה–ו). הגמרא (בבא בתרא ס ע״ב) מפרשת: ״מאי על ראש שמחתי? אמר רב יצחק: זה אפר מקלה שבראש חתנים״, ורב פפא שאל ״היכא מנח לה?״ – ״במקום תפילין, שנאמר: לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר״.

באותה סוגיה מתוארות גזרות נוספות שתיקנו אחרי החורבן: משאירים אמה על אמה בלי סיד כנגד הפתח, ואישה משאירה תכשיט אחד שאינה עונדת. הרמב״ם (תעניות ה, יב–יג) והשולחן ערוך (אורח חיים תקס, א–ב) מביאים את כולם, וכותבים על החתן: ״לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין״. וכן קיצור שולחן ערוך קכו, א–ב.

הכוס שנשברה בחתונת בנו

הגמרא בברכות (ל ע״ב) מספרת: ״מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא״ – ראה שהחכמים שמחים ומתבדחים יותר מדי – ״אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו, ואעציבו״. וכך עשה גם רב אשי, ששבר ״כסא דזוגיתא חיורתא״ – כוס זכוכית לבנה ויקרה. ובהמשך (לא ע״א) ביקשו החכמים מרב המנונא זוטי בחתונה ההיא שישיר להם, והוא שר: ״ווי לן דמיתנן, ווי לן דמיתנן״ – אוי לנו שנמות.

באותו מקום אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי: ״אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: אז ימלא שחוק פינו״ – רק לעתיד לבוא. בעלי התוספות על הגמרא שם כתבו: ״מכאן נהגו לשבר זכוכית בנשואין״.

המנהג בהלכה

הרמ״א (אבן העזר סה, ג) כותב: ״ויש מקומות שנהגו לשבר כוס אחר שבע ברכות, וזהו מנהג נוהג במדינות אלו, שהחתן שובר הכלי שמברכין עליו ברכת אירוסין״, ובאורח חיים (תקס, ב) הוא מביא ״שנהגו לשבר כוס בשעת חופה״. בפועל, ברוב הקהילות החתן שובר כוס זכוכית עטופה ברגלו בסוף החופה, ולפני כן אומרים ״אם אשכחך ירושלים״. בקהילות רבות אחרי השבירה מברכים ״מזל טוב״, והשמחה מתחילה.

קיצור שולחן ערוך (קמז, ד) מוסיף מנהג נוסף: ״השושבינים מלבישים את החתן בקיטל, כדי שיזכר את יום המיתה ויתעורר בתשובה״, וגם שם – האפר בראש החתן. על סדר החופה כולו – במאמר סדר החופה והקידושין.

למה דווקא בחתונה?

יש בזה שני כיוונים, ושניהם עולים מן המקורות. האחד – ירושלים: הבית היהודי החדש נבנה כשבית המקדש עדיין חרב, והזוג לוקח על עצמו את הזיכרון ואת התקווה. ״לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר״ – הפאר והאפר באים יחד. השני – מידה בשמחה: הגמרא בברכות מתארת שבירה שנועדה לעצור שמחה שהפכה לקלות ראש. זוג שמתחיל את חייו עם מעט ענווה ויראה, ידע לשמוח גם בהמשך בלי לשכוח מה חשוב באמת.

על המשך השמחה ועל המצווה לשמח חתן וכלה – במאמר הכנסת כלה ושמחת חתן וכלה.

טעויות נפוצות

• לחשוב ששבירת הכוס היא ״סימן מזל״ או ״גירוש שדים״. המקורות מסבירים אותה כזכר לחורבן וכמידה בשמחה.
• לחשוב שהאפר בראש החתן הוא מנהג נדיר. הוא מובא ברמב״ם ובשולחן ערוך; בפועל יש קהילות שנוהגות בו ויש שמסתפקות בשבירת הכוס.
• להפוך את השבירה לרגע של צחוק ורעש בלבד, ולשכוח את ״אם אשכחך ירושלים״ שלפניה.