"תרבות אנשים חטאים" – מרן הרב עובדיה יוסף והאב שנאנח בחתונה

והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים (לב יד)

סיפר מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: באחת החתונות שהשתתפתי, ישב לידי אדם מכובד ועשיר, וכל שתי דקות היה מוציא אנחה מליבו, אה, אה... הא לחמא עניא... כולם שמחים ורוקדים והוא נאנח.

אמרתי לו בעדינות תסלח לי שאני שואל, תסביר לי למה אתה נאנח בזמן שכולם שמחים ורוקדים? אם אתה דואג בגלל משהו, הרי כבר אמרו חכמים (יומא עה.): "דאגה בלב איש ישיחנה – לאחרים! השתכנע והסכים לספר לי את מה שמעיק לו...

יש לי בן יחיד, וה' חנן אותי בעושר רב, וכל מה שהבן מבקש – מיד קיבל, לפני כמה חודשים הבן שלי קיבל רשיון נהיגה, ויום אחד אמר לי: אבא, תן לי כסף ואקנה מכונית, שאלתי אותו כמה עולה מכונית? מאתיים אלף! מיד כתבתי לו ש'יק על מאתיים אלף.

הבן קנה מכונית מפוארת, וכל יום היה יוצא בבוקר איתה לבית הספר, ובערב היה חוזר. והנה לפני יומיים, הגיעה השעה ואני מחכה לו שיכנס הביתה, אבל הוא לא הגיע... כל רגע אני ניגש לחלון לראות אם חזר. והנה בשעה 3.30 לפנות בוקר הגיע האדון הזה, ומה אני רואה? שני אנשים אוחזים בו משני צדדיו ומביאים אותו, כמו שנאמר (בשלח יז יב) "ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד"... ואני רואה שהוא בקושי הולך, עושה פסיעה אחת קדימה, ושלוש פסיעות אחורה, עושה "עושה שלום במרומיו"... והם תופסים אותו חזק שלא יפול, כמו שנאמר (ישעיה מא ז): "ויחזקהו במסמרים לא ימוט"...

כשהגיעו סוף סוף הביתה, שאלתי אותם מה קרה? והם התחילו לצחוק, ואמרו בסך הכל, היינו יחד עם חברים וקצת שתינו משקאות חריפים, וגם קיימנו "קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה"...

ראית כבוד הרב איזה בן רשע יש לי, איזה כפוי טובה! כל מה שנתתי לו, כל הטובות שעשיתי לו, וזה מה שהוא מחזיר לי?! על זה אני נאנח.

שאלתי אותו: תסלח לי בבקשה, באיזה בית ספר הבן שלך לומד? והשיב בבית הספר "סוקולוב", ואחר כך למד בתיכון, ועכשיו הוא לומד באוניברסיטה להיות דוקטור.

אמרתי לו תראה, אתה מאשים אותו וטוען שהוא אשם בכל זה, אבל זה לא נכון, כי אתה רשמת אותו לבית ספר של ריקים ופוחזים, מקום שלא מחנכים על פי התורה הקדושה, ומה יעשה הבן ולא יחטא?! המעשים שלו הם התוצאה של החינוך שם, אבל אם היית רושם אותו למקום של תורה, לישיבות הקדושות, שם היה מקבל חינוך טוב, שם היה לומד תורה ומעשים טובים, אך כעת אתה אשם! (ע"פ מעדני המלך ח"ב עמ' 68)