האם מותר להתפלל כשצריך לשירותים?

המקור

הפסוק אומר ״הכון לקראת אלוקיך ישראל״ (עמוס ד, יב), וחז״ל למדו מכאן שצריך להכין את הגוף לתפילה. הגמרא (ברכות כג ע״א) אומרת: ״הנצרך לנקביו אל יתפלל, ואם התפלל – תפילתו תועבה״. השולחן ערוך פוסק באו״ח צב, א.

החלוקה

השולחן ערוך מבחין: אם אינו יכול להתאפק שיעור הילוך פרסה – תפילתו תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל. אם יכול להתאפק – בדיעבד יצא, אבל לכתחילה לא יתפלל, ואפילו יפסיד בכך את זמן התפילה בציבור. גם בקריאת שמע, בברכות ובלימוד תורה – הדין דומה.

אם הצורך נוצר באמצע

מי שהתחיל שמונה עשרה ובאמצע הרגיש צורך – אם יכול להמשיך – ימשיך ויסיים. אם אינו יכול – יש פרטים מתי לחזור לתחילת הברכה ומתי לתחילת התפילה, ויש לשאול רב או לעיין בשולחן ערוך שם. בקריאת שמע – יכול להפסיק ולצאת, ולחזור למקום שהפסיק.

נטילת ידיים

לפני התפילה – אחרי בית הכיסא – נוטלים ידיים ומברכים ״אשר יצר״. השולחן ערוך (צב, ד) כותב שהמתפלל צריך לנקות את ידיו במים לפני התפילה, גם אם לא נגע במקום מטונף. ראו מתי מברכים אשר יצר.

הכנה נכונה

העצה הפשוטה היא לפנות לפני התפילה, גם אם אין צורך מורגש, כדי שהתפילה תהיה בנחת. הרמב״ם מביא את הדין בהלכות תפילה פרק ד, והקיצור בסימן יב – ״הכנת הגוף לתפלה״.