לא בטוח אם אמרתי ״משיב הרוח ומוריד הגשם״ – מה עושים?

חזקת הרגל

הלשון שאדם מתפלל בה נקבעת לפי ההרגל. אחרי חודשים שבהם אמר ״מוריד הטל״, הפה רגיל לכך, וכשמתחילים לומר ״משיב הרוח״ – קל לטעות. השולחן ערוך (או״ח קיד, ח) פוסק: ״אם נסתפק... עד שלושים יום – בחזקת שלא הזכיר״ וצריך לחזור. אחרי שלושים יום – בחזקת שהזכיר, ואינו חוזר.

מה החשבון

שלושים יום הם כתשעים תפילות (שלוש בכל יום). השולחן ערוך (קיד, ט) מביא עצה: מי שאומר ביום הראשון תשעים פעמים את הברכה ״אתה גבור... מכלכל חיים״ עם התוספת החדשה – כבר נעשה רגיל, ומשם ואילך, אם יסתפק, אינו חוזר. יש שנוהגים לעשות זאת בשמיני עצרת או בפסח.

ולהפך – בקיץ

אותו דין בתחילת הקיץ: מפסח, כשמפסיקים לומר ״משיב הרוח״. מי שמסופק בשלושים הימים הראשונים אם אמר ״מוריד הגשם״ – מניחים שאמר כהרגלו. לפי השולחן ערוך, מי שאמר ״מוריד הגשם״ בקיץ – חוזר; ולמנהג אשכנז, שאינם אומרים ״מוריד הטל״, הרמ״א מבאר את הדין שם.

״ותן טל ומטר״

אותו דין חל על ״ותן טל ומטר״ בברכת השנים, שמתחילים בארץ ישראל בז׳ במרחשוון. מי שמסופק בשלושים הימים הראשונים – חוזר לברכת השנים אם עדיין לא סיים את התפילה, ואם סיים – חוזר לראש התפילה.

יעלה ויבוא

ב״יעלה ויבוא״ ההרגל אינו מתבסס, כי אומרים אותו רק יום או יומיים בחודש. לכן מי שמסופק אם אמר ״יעלה ויבוא״ – רוב הפוסקים כתבו שהחזקה היא שלא אמר, וחוזר. ראו שכחתי יעלה ויבוא או ותן טל ומטר ואת מחשבון טל ומטר. הקיצור (יט) מביא את הדינים.