למה פוסעים שלוש פסיעות בסוף שמונה עשרה?

המקור

הגמרא (יומא נג ע״ב) אומרת: ״המתפלל צריך שיפסיע שלוש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום״. הטעם: כמו תלמיד הנפטר מרבו, שאינו מפנה לו את גבו אלא הולך לאחור. השולחן ערוך פוסק כך באו״ח קכג, א.

איך פוסעים

פוסעים קודם ברגל שמאל, ואחר כך ברגל ימין, ואחר כך שוב בשמאל – לפי השולחן ערוך ורוב הפוסקים. גודל הפסיעה – לפחות כאורך כף הרגל, כך שהבוהן של רגל אחת תגיע לעקב של השנייה, ולא פסיעות גדולות מדי.

ההשתחוויות

אחרי הפסיעות, עדיין במקום, מטים את הראש: לשמאל ואומרים ״עושה שלום במרומיו״, לימין ואומרים ״הוא יעשה שלום עלינו״, ולפנים – ״ועל כל ישראל ואמרו אמן״. הסדר הוא לשמאל קודם, כי שמאל המתפלל הוא ימין השכינה שכנגדו.

מתי חוזרים

השולחן ערוך (קכג, ב) כותב שעומד במקום שהגיע אליו עד שהשליח ציבור מגיע לקדושה, ולפחות עד שמתחיל את חזרת הש״ץ, ואז חוזר למקומו. המתפלל ביחידות – עומד שם כדי הילוך ארבע אמות.

לא לעבור מאחור

מי שעומד מאחורי מתפלל שעומד לפסוע – לא יעמוד כך שיפריע לו לפסוע. מכאן שגם מי שסיים להתפלל לא יפסע לאחור אם מאחוריו עדיין מתפללים, אלא ימתין.

ראו שמונה עשרה. הרמב״ם מביא את הדין בהלכות תפילה פרק ה, והקיצור בסימן יח.