מה זה קבלת שבת ולכה דודי?

המקור

הגמרא (שבת קיט ע״א) מספרת: ״רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר: בואי כלה, בואי כלה״. מכאן הרעיון לצאת לקראת השבת כמו לקראת מלכה וכלה.

הסדר

המקובלים בצפת, במאה ה-16, היו יוצאים לשדה בערב שבת ואומרים מזמורים. מכאן נקבע הסדר: ״לכו נרננה״ (תהילים צה), צו, צז, צח, צט ו״מזמור לדוד הבו לה׳״ (כט) – כנגד ששת ימי החול; ״אנא בכח״; ״לכה דודי״; ואחר כך ״מזמור שיר ליום השבת״ (צב) ו״ה׳ מלך גאות לבש״ (צג). בנוסח עדות המזרח יש שמקדימים ״שיר השירים״, וסדר המזמורים מעט שונה.

לכה דודי

את הפיוט חיבר רבי שלמה הלוי אלקבץ, מחכמי צפת, וראשי הבתים שלו יוצרים את שמו: ״שלמה הלוי״. הוא נכנס במהירות לכל הקהילות. ״לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה״ – הפזמון מבקש מן ה׳ ומישראל לצאת יחד לקבל את השבת, ובבתים האמצעיים יש גם תפילה לגאולת ירושלים.

בואי בשלום

בבית האחרון – ״בואי בשלום עטרת בעלה״ – נוהגים לעמוד ולפנות אל הפתח, או אל המערב, כמי שיוצא לקבל אורח חשוב. ב״בואי כלה״ נוהגים להשתחוות קלות. זה זכר ממשי ליציאה לשדה של מקובלי צפת ולדברי רבי ינאי. יש קהילות שבהן אבלים נכנסים לבית הכנסת בשלב הזה, והקהל מנחם אותם.

קבלת השבת בפועל

הרמ״א (או״ח רסא, ד) כותב ש״לדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כעניית ברכו״ – כלומר, באמירת ״מזמור שיר ליום השבת״ הציבור מקבל עליו את השבת, ומאז אסור במלאכה. לכן מי שעדיין צריך לעשות מלאכה לא יאמר את המזמור הזה עם הציבור.

הנוסח המלא: קבלת שבת ולכה דודי.