תהילים פרק צ״ב

תהילים פרק צ״ב עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:

   מצודת דוד:ליום השבת. המזמור הזה הוקבע לזמר על הדוכן בשבת:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   מִזְמוֹר שִׁיר. שֶׁל לְוִיִּם (נְבִיאִים):

   לְיוֹם הַשַּׁבָּת. שֶׁאוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּשַׁבָּתוֹת, וְהוּא מְדַבֵּר בְּעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת (ראש השנה לא.):

   אבן עזרא

   מזמור שיר ליום השבת לא הזכיר שם המשורר.

   וטעם ליום השבת שיזמרו בו זה המזמור והעד הבא אחריו -

   רד"ק

   מזמור. ביום השבת היו אומרים זה המזמור בית המקדש ויש במזמור מענין שבת כמו שנפרש:

   מלבי"ם

   מזמור שיר ליום השבת, שיר הזה ידבר מהשגחת ה' בעולמו, שהגם שנראה שהכל נוהג ע"פ הטבע מ"מ עין משכיל יראה בו השגחת ה', ויביט עונשי הרשעים וגמול הצדיקים, הגם שה' הסתיר השגחתו מעין ההמון למען יהיה מקום לבחירה, ויען שיום השבת הוא עדות על ההנהגה השגחיית ושהעולם לא נמסר אל הטבע והמקרה, כמו שבארתי במקומו, לכן נתיסד שיר זה ליום השבת:

2. (ב)טוֹב לְהֹדוֹת לַיהוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:

   מצודת דוד:טוב להודות לה׳. טוב וישר לנו להודות לה׳ ולזמר לשמך העליון על כל:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   טוב להודות באמונת הלב ולזמר בפה ובגרון.

   לשמך עליון שהוא עליון על כל השמות, או להודות בלשון ולזמר בכינור והעד עלי עשור.

   רד"ק

   טוב. יום השבת טוב להודות בו לה' משאר ימי השבוע כי האדם פנוי מעסקי העולם ונשמתו נח מטרדת הגוף ומתעסקת בחכמה ובעבודת האלהים, וטוב לומר לשמך עליון כי הנשמה העליונה תמצא מקום לשבח לך שאתה עליון:

   מלבי"ם

   טוב, מדבר נגד שני ההנהגות, נגד ההנהגה ההשגחיית, טוב להודות לה', ונגד ההנהגה הכללית ע"פ הטבע, טוב לזמר לשמך עליון, שבשם זה נתפרסם ויצא לו שם גם בין הגוים דקרי ליה אלהא דאלהיא ושהוא עליון על כולם:

3. (ג)לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת:

   מצודת דוד:בבוקר. בכל בוקר: ואמונתך. קיום הבטחתך נגיד בכל הלילות:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ. בְּעֵת הַגְּאֻלָּה:

   וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. וּבְעוֹד צָרַת הַגָּלוּת לְהַאֲמִין בְּךָ שֶׁתִּשְׁמֹר הַבְטָחָתְךָ, כָּל זֶה נָאֶה וְטוֹב:

   אבן עזרא

   להגיד ללמד לאחרים חסדך להודיעם.

   ואמונתך בלילות כדרך: קדמו עיני אשמורות, חצות לילה אקום להודות לך.

   רד"ק

   להגיד. ביום ובלילה עלינו להגיד החסד שעשית, עמנו שנתת לנו יום השבת למנוחה והאמונה שתקיים חסדך לנו בכל עת, ואחד מן החסדים הוא שעשית לנו יום השבת וכשנבא להגיד חסדיך נזכר זה החסד: וטעם בבקר. כי כל ימי השבוע כשיקום אדם בבקר ילך לעבודתו ובזה הבקר יקום למנוחה ולענג הגוף והנשמה ואז אזכור חסד האל: ויהיה טעם בלילות. לשון רבים כי כל הלילות אפילו לילות ימי השבוע הם פנוייים יותר מהימים להגיד חסד ה' ואמונתו: ואמר בלילות. עבור ליל שבת וליל מוצאי שבת והם לילי מנוחה כי לא יצא אדם למלאכתו עד הבקר ברוב:

   מלבי"ם

   להגיד רק כבר התבאר שההנהגה הטבעיית נקראת בשם אמונה, כי על שמירת חקי הטבע הבטיח בעת בריאת העולם ויסד חקי הטבע חק ולא יעבור שלא ימושו החקים האלה כל ימי עולם, אבל ההנהגה הפלאית נקראת בשם חסד, כי ע"ז לא התחייב, והמשורר יציין גילוי שני הנהגות אלה עם היום והלילה, שכמו שהלילה הוא ציון העת שבו ינוחו החיים והברואים מפעולותיהם, כן יניח ה' מפעולותיו עת הטבע תנהוג ההנהגה, וכמו שהבקר הוא ציון התעוררות הנבראים אל פעולות ותנועות חדשות, ובו יחדש ה' מעשה בראשית, כן יציין העת שיעשה ה' פעולות חדשות ע"י ההנהגה ההשגחית, וע"כ יאמר במליצה להגיד בבקר חסדך, שהוא עת יתגלה ה' בהנהגתו ההשגחיית ויאיר לעולם בחסדו שהוא נפלאותיו וחסדיו, ואמונתך בלילות, עת יעורב אור ההשגחיי והנסיי, בכ"ז תשאר אמונתו, שכל מעשי בראשית ישמרו חקיהם ויעמדו על טבעם ושלימותם כפי מה שהטביע אותם בששת ימי הבריאה:

4. (ד)עֲלֵי־עָשׂוֹר וַעֲלֵי־נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר:

   מצודת דוד:עלי עשור. נזמר על כלי נגון בעל עשרה נימין: עלי הגיון בכנור. על השיר שבדבור הפה מנגן בכנור לבסם הקול כדרך המנגנים:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל. כִּנּוֹר שֶׁל עֲשָׂרָה נִימִין (ערכין יג:):

   אבן עזרא

   עלי אלה כלי ניגונים והגיון נועם השיר, או שם כלי הניגון.

   רד"ק

   עלי עשור. נגיד בפה ובכלי הניגון:

   ועשור. הוא כלי הניגון שיש בו עשרה יתרים:

   והגיון. הוא נועם השיר באומרם אותו על הכינור:

   מלבי"ם

   עלי עשור, שנגוני המוסיקא וערך תנועותיה יתדמו עם ערך העולם הכללי וניגון המוסיקא הכללית, אשר יתחלף ערכה לפעמים בניגון הדומה לעשור כערך הגלגלים שהם כנור של עשר נימין, או בנבל שהם השמונה נימין מחשבון גלגל המזלות ולמטה:

   מצודת ציון

   הגיון. ענין דבור:

5. (ה)כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן:

   מצודת דוד:בפעליך. במעשה הנסים שעשית לי: במעשי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי בעבור היות נשמת המשכיל בששת ימי המעשים מתבודדת בעסקי העולם על כן היא מתבודדת בשבת להבין מעשה השם ונפלאותיו, על כן: כי שמחתני ה' בפעלך. על דרך שנות השמטה שישמעו כל התורה למען ילמדו ויראו. והטעם: כי שמחתני בדעתי כל מעשיך שהם ישרים.

   רד"ק

   כי שמחתני. בהתבונני בפעליך ובמעשה ידיך שהוא העולם ואשר בו ביום השבת שיש לי פנאי להתבונן בו אז אשמח וזהו חכמת הטבע, וכשאתבונן בה ואשיג ממנה מה שאשיג אשמח וארנן בלבי זהו דבר כל חכם וחכם שמתבונן במעשה האל לפיכך אמר שמחתני ארנן לשון יחיד:

   מלבי"ם

   כי שמחתני ה' בפעלך, יש הבדל בין פעולה ובין מעשה, הדבר הנגמר ונשלם נקרא מעשה, והעסק שעודו מתעסק בו יקרא פעולה, וכן המציאות כולו כמו שהוא נגמר ונשלם עם חקי הטבע הקבועים נקרא מעשה ה', אבל העסק שיתעסק ה' עם השגחתו שבזה ידי היוצר עודם פועלים ועוסקים ומחדש פעלים לפי ההשגחה זה נקרא פעולה, וע"כ נגד החסד שהיא ההנהגה ההשגחיית והנסיית אומר כי שמחתני בפעלך, כי בו ישמח לבנו בהכיר השגחת ה' וגמולו וענשו, ונגד הטבע הסדורה בשלימות מראשית קדומים אמר במעשי ידיך ארנן:

6. (ו)מַה־גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ:

   מצודת דוד:עמקו. הם דברים עמוקים ואין להבינם:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   מה ולא יכולתי לחקרם כי גדלו ממני מחשבותיך,

   מאד עמקו והנה גדלו כמו גבהו שהם למעלה מעלה, והפך זה עמקו והכל כנגד האדם.

   רד"ק

   מה. כשאני מתבונן בהם אני מכיר כי גדולים הם וגבוהים להשיגם אל השלמות: וכן עמקו מחשבותיך. שלא נגלו לחכמים טעמי העולם בשאלות קשות שיש בעניני העולם למה היה כך ולא היה כך, ואחת מן השאלות הוא למה ברא האל העולם היום כך וכך שנים ולא בראו האל קודם לכן והתשובה בזאת השאלה ובזולתה כך גזרה חכמתו ואנחנו לא ידענו דעתו ומחשבותיו למה עמקו למטה וגדלו למעלה:

   מלבי"ם

   מה גדלו מעשיך ה', מבאר הטעם מדוע חלק ה' את הנהגתו שהוא לפעמים בטבע ופעמים בהשגחה, ומדוע את העולם נתן בלבם עד שלא ימצא האדם תמיד את ההנהגה ההשגחיית, ורבים חושבים שהעולם כמנהגו נוהג ושהכל הוא בדרך הטבע, כי זה במחשבה עמוקה, כדי שיהיה מקום לבחירה ולשכר ועונש, שאם היה מעניש הרשע תיכף והיה כל ההנהגה ע"י השגחה גלויה, היו יראים לעשות רע ולא היה בחירה, וז"ש מעשיך הטבעיים הסדורים הם גדלו, אבל מאד עמקו מחשבותיך בזה במה שצפנת הנהגתך ההשגחיית שיהיה נעלם ונסתר באופן אשר (ז-ח) איש בער לא ידע ושהכסיל לא יבין כי בפרוח רשעים כמו עשב הוא כדי להשמדם עד עד, שהצלחת הרשעים בעוה"ז הוא שעי"ז ישמדו לעד, וזאת לא יבין הבער והכסיל, וזאת עצמו מעומק מחשבות ה' בעולמו שהכסיל לא יבין זאת כדי שיהיה מקום לבחירה ולשכר ועונש:

7. (ז)אִישׁ־בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא־יָבִין אֶת־זֹאת:

   מצודת דוד:איש בער וגו׳. וחוזר ומפרש וכסיל לא יבין את זאת והיא האמורה למטה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע. אֶת הָאָמוּר לְמַטָּה:

   אבן עזרא

   איש ראיתי כי איש בער לא ידע, מעשיך.

   וכסיל הטעם כפול:

   רד"ק

   איש. זה הפסוק קשור למעלה למה שאמר עמקו מחשבותיך אמר כל איש בער וכסיל הוא שלא ידע ולא יבין זאת מה שאמר לדעת פעליך וקשור למטה ממנו:

   איש בער לא ידע. בפרוח רשעים כמו עשב כלומר שיצליחו בעולם הזה אבל החכמים ידעו כי הוא להשמדם עדי עד כלומר שלא יהיה להם חלק לעולם הבא שהוא עדי עד וההצלחה הוא שכר מעט מעשים הטובים שעשו בעולם הזה משלם להם שכרם בעולם הזה כדי שיאבדו לעולם הבא בשכר מעשים הרעים שהם רבים, ויש לפרשו גם כן שיהיה דבק למטה ופירושו כטעם הראשון כי כל איש בער וכסיל לא יבין לדעת הצלחת הרשעים בעולם הזה וצרת צדיקים בעולם הזה כי אף על פי שאמר להשמדם עדי עד עוד נשארו שאלות קשות בזה הענין:

   מצודת ציון

   בער. שוטה כבהמה מל׳ אנחנו ובעירנו (במדבר כ):

8. (ח)בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי־עַד:

   מצודת דוד:בפרוח. במה שהרשעים מפריחים: כמו עשב וגו׳. לא יבין אשר הכוונה היא להשמידם עד עולם כי משלם להם מעט שכר צדקתם לטרדם מעוה״ב:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב. אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהַפְרָחָתָם אֵינָהּ אֶלָּא לְהַשְׁמִידָם עֲדֵי עַד, שֶׁמְּשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו עַל פְּנֵיהֶם לְהַאֲבִידָם (דברים ז:י):

   אבן עזרא

   בפרוח הם המצליחים בארץ.

   וטעם להשמדם זאת היא אחריתם כמו: יחד כסיל ובער יאבדו כאשר פירשתי, או שהשם ישלם טוב לרשע בעולם הזה על טובה שעשה להאבידו באחריתו, ככתוב בתורת השם.

   רד"ק

   בפרוח הטעם שתבא להם ההצלחה מהרה והמשילם לעשב שיבש גם כן מהרה אבל בצדיקים אמר כתמר וכארז:

   מצודת ציון

   ויציצו. יפריחו:

9. (ט)וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְהוָה:

   מצודת דוד:ואתה. כי אתה מרום לעולם ובכל עת ידך על העליונה ואם לא תפרע מהם בחייהם תפרע מהם אחרי מותם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   וְאַתָּה מָרוֹם. בְּכָל מִשְׁפָּטֶיךָ יָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהַכֹּל מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת דִּינְךָ:

   אבן עזרא

   ואתה, השם מרום תחת תואר, או הוא חסר בי"ת והטעם: כי אתה מרומם שיבין הבער סודך.

   רד"ק

   ואתה. אף על פי שהרשעים מצליחין אל יאמר אדם כי אין משגיח ורואה כמו שאומרים קצת מחוסרי אמנה, אין זה כמו שהם אומרי' אבל הוא משגיח ורואה, אבל תמהים בזה רוב העולם לפיכך אמר ואתה מרום לעולם ה' כלומר אתה רואה הכל והנה יבא עת שיגיע לכל אחד כפי מעשיהם:

   מלבי"ם

   ואתה, ר"ל והגם שהרשעים פורחים ופועלי און יציצו, בכ"ז אתה מרום לעולם וידך תשיג אותם לענשם תמיד, כי ב"ו ימהר לענוש המורדים נגדו, א. מצד שאין ידו משגת אותם תמיד, ב. מצד שמתירא פן ימות ולא יוכל לענשם, אבל אתה מרום וידך על העליונה, וגם אתה נצחי לעולם:

10. (י)כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְהוָה כִּי־הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן:

    מצודת דוד:כי הנה וגו׳. וחוזר ומפרש כי הנה אויביך יאבדו ר״ל האבדון נכון בידם וימק בשרם ויתפרדו עצמותם:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    כי הנה אויביך פעמים כי שמע המשכיל מה שקרה לרשעים, גם ראה כן בימיו פעמים רבות, כי אויבי השם סופם לאבדון.

    רד"ק

    כי. הנה תבא עת שאויביך ה' יאבדו והכפל לחזק, והצדיקים ישישו ויפרחו ויעלזו בכבוד וזהו שאמר:

    מלבי"ם

    כי הנה אויביך ה' יאבדו, מצד שני אופנים, א. מצד שהם אויביך יאבדו שע"י שהם אויבי ה' יאביד אותם בהשגחה, ב. שגם מעצמם יתפרדו כל פועלי און, כי טבע פעולותיהם הרעות תחייב להם הפרידה והעדר החיבור והקיום, ואז באבוד רשעים ותרם כראים קרני, אז קרן הצלחתי תתרומם משפלותה, ובלותי יהיה רענן כשמן, הגם שאבלה ואזקן אהיה רענן ע"י שמן משחת ה' שהוא משל על השפעתו (ויכוין בקרן על גבורה הגופנית ובשמן על הצלחה הנפשיית כמ"ש ישעיה ה' א' בבה"מ שם):

11. (יא)וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן:

    מצודת דוד:ותרם. אבל קרני תרומם כקרני הראם: בלותי. אהיה נבלל בראשי בשמן לח ודשן והוא משל על רבוי התענוג:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן. לְבַלּוֹתִי בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׂרָרָה, בַּלֹּתִי כְּמוֹ (במדבר טו:ט) ״בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן״:

    אבן עזרא

    ותרם אמר: ותרם כנגד ואתה מרום.

    וטעם כראם שקרניו גבוהות מאד:

    בלתי בשמן רענן שמן המור רענן קרן ראשי בלול.

    רד"ק

    ותרם. דבר המשורר על לשון כל צדיק וצדיק שיראה הרשעים אויבי השם אשר יאבדו ויתפרדו והוא יודה לאל על הטובה שנתן לו ויאמר ותרם כראם קרני, הרימות קרני כקרני ראם:

    בלתי בשמן רענן. מן בלולה בשמן והוא פועל עומד כאלו אמר נבללתי או הוא פועל יוצא ופירושו בלותי ראשי: ופי' רענן. לח ודשן והוא דרך משל על רוב הטוב והתענוג:

    מצודת ציון

    כראים. שם חיה ראם:

    בלותי. מל׳ בלילה וערבוב:

    רענן. ענין לחות ודשן כמו והיה עלהו רענן (ירמיה יז):

12. (יב)וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי:

    מצודת דוד:ותבט עיני. עיני תראה חפצה בהאויב המביט בי בעין רעה: בקמים. בעת יקומו עלי מרעים תשמענה אזני מה שחפצה לשמוע והוא אבדן המרעים:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    בְּשׁוּרָי. בְּעוֹיְינַי, כְּמוֹ ״בְּשׁוֹרְרַי״ (תהלים ה:ט):

    בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים. עַל הָרְשָׁעִים הַקָּמִים עָלַי שָׁמְעוּ אָזְנַי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד (סנהדרין פט:) שֶׁלֹּא יוֹעִילוּ לְכַלּוֹת אוֹתָנוּ, כָּךְ שָׁמַעְתִּי:

    אבן עזרא

    ותבט, בשורי תאר כמו וסורי בארץ יכתבו מגזרת שוררי.

    וטעם ותבט שראה בעיניו נקמתו מאויביו הרשעים הנמצאים עמו וככה תשמע אזנו באויביו שאינם נמצאים.

    ובעבור שהזכיר בקמים עלי פירש כי הם מרעים והבי"ת ישרת בעבור אחר כאילו כתוב במרעים.

    רד"ק

    בשורי. כמו בשוררי שפירושו אויבי שמביטים לרעה, ומלת בשורי תואר ובא בשורק כמו נחלץ חושים: וטעם ותבט. תשמענה. כלומר ראתה בהם עיני ושמעה מהם אזני מה שחפצתי:

    מלבי"ם

    ותבט, ואחר שידעתי שהצדיקים תחלתם יסורים וסופם שלוה והרשעים בהפך, לכן תביט עיני על השוררים ומביטים עלי בעת שקמו עלי מרעים, ותשמענה אזני איך שהאשנים השרים ומביטים עלי אז, הם אומרים צדיק כתמר יפרח, שכל הרואה מכיר ואומר שעי"ז עצמו שהמריעים קמים על הצדיק עי"ז יפרח כתמר ויתרומם ויצלח, והנה התמר פורח ועושה פירות, אבל י"ל חסרון שאחר הפריחה יתמעט ליחותם השרשי ורובם ייבשו אחר הפריחה, ובפרט אם יקוץ את התמר אין גזעו מחליף, והארז הוא ישגה תמיד וגזעו מחליף אם יקוצו אותו, אבל אינו פורח ועושה פירות, והצדיק נמשל לשני העצים, אל התמר במה שהוא פורח כמוהו ועושה פרי קדש הלולים, שהם בניו וקיום מינו, ואל הארז שהוא עצמו מתקיים בקיום אישיי לנצח ע"י נפשו הרוחנית, שחי לעולם בעולם הנצחי:

    מצודת ציון

    בשורי. ענין הבטה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר לב):

13. (יג)צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:

    מצודת דוד:כתמר יפרח. יעשה פרי בבנים ובבנות כתמר הזה הפורח להוציא פירות: ישגה. יתגדל ויעלה מעלה מעלה כקומת הארז אשר בלבנון:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח וְגוֹ׳. כַּתָּמָר – לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת, וּכְאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן – לְהַחֲלִיף גִּזְעוֹ:

    אבן עזרא

    צדיק הגיד כי אויבי השם ואויביו יאבדו ואויבי השם הם אויביו, כדרך הלא משנאיך ה' אשנא, אמר: הפך זה: צדיק כתמר שהוא עומד שנים רבות. ואמר רשעים שהם רבים וצדיק כי הם מעטים, והמשילו בעץ נותן פרי הדר גם יפרה וישגא כעץ החזק בלבנון, והוא הארז והמשיל הרשעים לעשב ולציץ השדה, שאינו עומד כי אם מעט.

    רד"ק

    צדיק. המשילו לתמר ולארז לפי שהם גבוהים מכל האילנות ואמר בלבנון שהוא יער בארץ ישראל דבר על ההוה:

    ישגה. יגדל ויפרח ועל רוב הגידול יאמר ישגה שהוא ענין הריבוי שהוא כמו שגיא כח שפירושו רב כח וכן תרגום רב שגיא:

    מצודת ציון

    ישגה. יתרבה גדלו כמו ישגה אחו (איוב ח):

14. (יד)שְׁתוּלִים בְּבֵית יְהוָה בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ:

    מצודת דוד:שתולים. יהיו נטועים וקבועים בבית ה׳ לומדי התורה והחכמה: בחצרות. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    שְׁתוּלִים. יִהְיוּ הַצַּדִּיקִים בְּבֵית ה׳:

    אבן עזרא

    שתולים ההוה מהצדיקים שתול בבית השם והם הכהנים והמשוררים יראה פרחם בחצרות השם, חוץ בית השם עד שיריחום כל הבאים לעבודת השם ולתפילה.

    יפריחו יוציאו פרח.

    רד"ק

    שתולים. לפי שדמה הצדיקים לעצים, אמר שתולים במקום טוב והוא בבית ה' בחצרות אלהינו כלומר שתהיה ישיבתם שם תמיד כי שם יהיו החכמים והמורים, ואז בימות משיחנו יכרתו הרשעים וישארו הצדיקים כולם יהיו עוסקים בחכמה לדעת את השם: ושם יפרחו. כלומר יצליחו וירבו בחכמה: ואמר בבית ואמר בחצרות. כי הכהנים והלוים בבית וישראל בחצרות:

    מלבי"ם

    שתולים, נגד מ"ש כארז בלבנון ישגא שהוא מה שהצדיק עצמו יתקיים בקיום האישי, וגם עת יקצץ מעוה"ז ישוב לשגוא בעוה"ב, אמר שתולים בבית ה', כי השתול הוא העץ הנעקר ממקומו ונשתל במקום אחר, ור"ל הצדיק שנעקר ממקומו שבעולם החמרי (שהם נקראים חצרות ה', שהם כחצר לפני הבית שהוא עוה"ב, כמ"ש התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלן) ואז נשתל בבית ה' דהיינו בעולם הנפשות ששם הבית (כמ"ש (למעלה ע"ג) עד אבוא אל מקדשי אל) ושם ישגא כארז בלבנון, ונגד מ"ש צדיק כתמר יפרח שהוא מה שיפרח בעוה"ז להשאיר מינו בבנים ובבנות, אמר בחצרות אלהינו יפריחו:

    מצודת ציון

    שתולים. נטועים:

15. (טו)עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ:

    מצודת דוד:עוד ינובון. בימי זקנתם ירבו עוד תנובה והצמחה ויהיו דשנים ורטובים:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יְנוּבוּן. יִצְמְחוּן:

    דְּשֵׁנִים. שְׁמֵנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ, וְאָז יַגִּידוּ כִּי יָשָׁר ה׳:

    אבן עזרא

    עוד והזקנים מהם שגבר עליהם היבושת עבודת השם תדשנם, כדרך: ולא נס לחה.

    רד"ק

    עוד. בימות המשיח יהיו ימי ישראל, ארוכים והימים שהם ימי הזקנה בעולם הזה אז יהיו כמו ימי הנערות ויהיו כמו נערים שיגדלו וירבו ויהיו דשנים ורעננים הפך הזקנים:

    מלבי"ם

    עוד, והם עוד ינובון וישאו פרי גם בשיבה יולידו בנים לקיום המין והם עצמם דשנים ורעננים יהיו בכחות גופם שיוכלו לעסוק בתורת ה' לקיום אישם:

    מצודת ציון

    ינובון. מל׳ תנובה והצמחה:

    דשנים. שמנים:

    ורעננים. ענין לחות ורטיבות כמו והיה עלהו רענן (ירמיה ז):

16. (טז)לְהַגִּיד כִּי־יָשָׁר יְהוָה צוּרִי וְלֹא־עַוְלָתָה בּוֹ:

    מצודת דוד:להגיד. למען יודע לכל כי ישר ה׳ ואין בו עולה בראותם כי סוף הדבר שמקבל כל אחד גמול מעשיו:

    עוד פירושים על פסוק טז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    להגיד עד שיגידו כל האדם, כי השם ישר ויתן טוב לטובים.

    ולא עולתה בו בהאבידו הרשעים.

    רד"ק

    להגיד. אז יגידו כי ישר השם כי בזמן הזה לבות בני אדם פוסחים במעשי האל בראותם שלות הרשעים ויסורי הצדיקים, ובזמן העתיד בבא המשיח יצרפו ויתלבנו וישארו ככסף מזוקק ולא יהיה עוד שלוה לרשעים ולא צרה לצדיקים ואז יודו כל העולם כי ישר ה' וצורי כי אני בוטח בו. ואמר המשורר כי יאמרו הכל כי לא עולתה בו. וכל מעשהו באמונה ואז כשתרבה דעת בני אדם יגלה זה הסוד למה היה כן בעולם הזה שלוה לרשעים וצרה לצדיקים, וכתוב עלתה בלא וי"ו וקרי עולתה והענין אחד אלא שהכתוב על דרך נחי העי"ן הנעלמים, ואף בזה השורש באו מהם עלומי הוי"ו כמו ועולתה קפצה פיה והקרי כמשפט זה השורש שהוא בוי"ו:

    מלבי"ם

    להגיד, שיעורו עוד ינובון בשיבה כדי שיוכל לו להגיד ולהודיע לכל כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו, שאין עולה בהנהגתו ממה שנראה לפעמים שהרשעים מצליחים בעוה"ז, כי הכל בהשגחה והצדיקים עתידים לקבל שכרם: