אמרתי ״משיב הרוח ומוריד הגשם״ בקיץ בטעות – מה עושים?

הדין

השולחן ערוך (או״ח קיד, ד) כותב: ״אם אמר מוריד הגשם בימות החמה – מחזירין אותו, וחוזר לראש הברכה, ואם סיים הברכה – חוזר לראש התפלה. ואפילו במקום שצריכים גשם בימות החמה, אם הזכיר גשם במקום טל – מחזירין אותו״.

למה החומרה

בימות החורף, מי ששכח ״מוריד הגשם״ ואמר ״מוריד הטל״ – אינו חוזר (קיד, ה), כי טל לעולם אינו נעצר. אבל בקיץ, בקשת גשם היא בקשה לא ראויה, כי גשם בעונה זו בארץ ישראל מזיק ליבול ונחשב ״סימן קללה״. לכן הטעות בקיץ חמורה יותר.

נזכר מיד

מי שאמר ״מוריד הגשם״ ונזכר מיד – תוך כדי דיבור – ותיקן ל״מוריד הטל״, יש מן הפוסקים שכתבו שאינו צריך לחזור. אבל אם המשיך ב״מכלכל חיים״ – חוזר כמבואר.

בתחילת הקיץ

הטעות שכיחה בשלושים הימים הראשונים אחרי פסח, כשהלשון רגילה ב״משיב הרוח״. מי שאינו זוכר מה אמר – בשלושים הימים הראשונים חזקתו שאמר כהרגלו, כלומר ״מוריד הגשם״, וחוזר. אחרי שלושים יום – חזקתו שאמר נכון. עצה מפורסמת: לומר ״מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל״ תשעים פעם ביום הראשון, כדי להרגיל את הלשון.

מוריד הטל – הבדל בין הנוסחים

בנוסח הספרדים ובנוסח ספרד אומרים בקיץ ״מוריד הטל״. בנוסח אשכנז בחוץ לארץ אין אומרים דבר בקיץ, ובארץ ישראל רוב האשכנזים אומרים ״מוריד הטל״. מי שלא אמר כלום – אינו חוזר.

ראו ספק אם אמר משיב הרוח ושכח טל ומטר. הקיצור – סימן יט.