למה מברכים ״עד מאה ועשרים״?

שני פסוקים

לפני המבול נאמר: ״והיו ימיו מאה ועשרים שנה״ (בראשית ו, ג). ועל משה רבינו: ״ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, לא כהתה עינו ולא נס ליחה״ (דברים לד, ז). משה הוא הדגם של חיים שלמים – ארוכים, ובבריאות מלאה עד הסוף.

חז״ל

חז״ל מצאו עוד גדולים שחיו מאה ועשרים שנה: הלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא – וכל אחד מהם בשלוש תקופות של ארבעים שנה. ומכאן שהמספר הוא סמל לחיים מלאים.

הברכה

האיחול ״עד מאה ועשרים״ נאמר ביום הולדת, בבר מצווה, כשמזכירים אדם קשיש. אין בו קביעה שהחיים מוגבלים ל־120; יש שמוסיפים ״בבריאות טובה״, ויש שמאחלים ״אריכות ימים ושנים טובות״.

ראו למה אומרים לחיים.