למה אומרים ״לחיים״ כששותים?

המקור

הגמרא (שבת סז ע״ב) אומרת: ״חמרא וחיי לפום רבנן – אין בו משום דרכי האמורי. מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא אמר: חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון״. כלומר, הברכה על הכוס אינה מנהג גויים, אלא מנהג חכמים.

הטעם

יש שהסבירו שאומרים ״לחיים״ כי היין עלול להביא לידי חטא ולידי צער – כמו נח שהשתכר אחרי המבול – ומבקשים שהשתייה תהיה לחיים ולא חלילה להפך. יש שהסבירו שהיין משמח, ומבקשים ששמחה זו תתמיד. מנהג נוסף הוא לענות ״לחיים טובים ולשלום״, כנוסח התפילות בימים נוראים.

מתי

אומרים ״לחיים״ בשמחות – חתונה, ברית, בר מצווה, ״לחיים״ של שידוך (שנקרא כך על שמו) – ובהתוועדויות. בקידוש ובהבדלה, המברך אומר ״סברי מרנן״ והקהל עונה ״לחיים״. גם ביארצייט נוהגים להרים כוסית ״לעילוי נשמת״ ולומר ״לחיים״.

זהירות

״לחיים״ הוא ברכה, לא היתר לשכרות. השתייה צריכה להיות במידה, ובוודאי בלי לנהוג אחר כך.

לחיים בסעודת מצווה

בסעודות מצווה – ברית, פדיון הבן, סיום מסכת – נוהגים להרים כוסית ולומר ״לחיים״, ולפעמים להוסיף ברכה אישית לבעל השמחה. כך הכוס הופכת לכלי של ברכה ושל אחדות.