האם כל יהודי חייב לכתוב ספר תורה?

המצווה

השולחן ערוך (יו״ד רע, א) פוסק: ״מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה, ואפילו הניחו לו אבותיו ספר תורה – מצוה לכתוב משלו״. המקור הוא הפסוק ״ועתה כתבו לכם את השירה הזאת״ (דברים לא, יט), שחז״ל פירשו – כתבו את כל התורה, שהשירה בתוכה (קיצור כח, א). זו המצווה האחרונה בתורה.

מי שאינו סופר

הגמרא (מנחות ל, א) אומרת: ״הלוקח ספר תורה מן השוק – כחוטף מצוה מן השוק; כתבו – מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני״, ו״אם הגיה אפילו אות אחת – מעלה עליו כאילו כתבו״. מעטים יודעים לכתוב, ולכן מי ששוכר סופר שיכתוב בשבילו – מקיים את המצווה.

שותפות

ספר תורה עולה סכום גדול, ולכן נוהגים היום שכמה אנשים או קהילה שלמה כותבים ספר יחד, ו״קונים אותיות״ בו. יש פוסקים שכתבו שבשותפות כזאת מקיימים את המצווה, ויש שפקפקו אם שותף בחלק קטן יוצא ידי חובה. מכל מקום, השתתפות בכתיבה היא זכות גדולה.

ספרי לימוד

הרא״ש כתב שבזמנו, כשכבר לא לומדים מתוך ספר תורה, ״מצוה על כל איש לקנות שאר ספרי קודש שלומדים מתוכן, כגון מקרא, משנה, גמרא ופוסקים״ – וכך מביא הקיצור (כח, ב). יש שהבינו שזו המצווה עצמה בזמננו, ויש שזה תוספת. לכן כל מי שקונה ספרי קודש ולומד מהם – מקיים לפחות חלק מהמצווה, ו״גם ישאילן לאחרים״.

כבוד ספר התורה

מי שזוכה בספר תורה – ״חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה, ומצוה לייחד לו מקום״ (קיצור כח, ג). רבים מכניסים את הספר שכתבו לבית כנסת, לזכות הרבים, בשמחת הכנסת ספר תורה.