האם אפשר להכשיר כלי זכוכית שהשתמשו בו לבשר ולחלב?

המחלוקת

השולחן ערוך בהלכות פסח (או״ח תנא, כו) כותב: ״כלי זכוכית, אפילו מכניסן לקיום ואפילו משתמש בהם בחמין – אין צריכים שום הכשר, שאינם בולעים, ובשטיפה בעלמא סגי להו״. הרמ״א שם כותב: ״ויש מחמירים ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו, וכן המנהג באשכנז״.

הטעם

זכוכית היא חומר חלק ואטום, ולפי הראשונים שהתירו – אינה בולעת טעם. המחמירים השוו אותה לכלי חרס, משום שהיא עשויה מחול, וכלי חרס אינם יוצאים מבליעתם לעולם. הדין שנאמר בפסח נוהג גם בבשר וחלב.

משמעות מעשית

לפי המנהג הספרדי: כוס, צלחת או קערת זכוכית אפשר לשטוף היטב ולהשתמש בה פעם לבשרי ופעם לחלבי. יש שנהגו בכל זאת להפריד בזכוכית שמשתמשים בה בחום רב, כמו תבנית אפייה. לפי המנהג האשכנזי: כלי זכוכית שייעדו לבשרי – נשאר בשרי, ואין דרך להכשירו לחלבי.

פיירקס, קורל וזכוכית מחוסמת

בחומרים מודרניים – כמו פיירקס (זכוכית עמידה לחום), קורל או ויטרו־קרמיקה – נחלקו הפוסקים אם דינם כזכוכית. רבים מן הפוסקים האשכנזים מחמירים בהם יותר, ובמשטחי בישול מזכוכית (כיריים קרמיות) יש דינים מיוחדים.

כוסות שתייה

גם לפי המחמירים, כוסות לשתייה קרה – אין בהן בעיה, כי לא בלעו בחום (תנא, כה). ולכן כוסות זכוכית משמשות בבתים רבים לכל סוג.

ראו הגעלת כלים וליבון – מה ההבדל והקיצור (קטז).