האם מותר לשאול שאלות על אמונה?

שאלות בתורה

התורה עצמה מעודדת שאלות: ״כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחוקים...״. ליל הסדר בנוי כולו על שאלות. הגמרא מלאה ב״מאי טעמא״ ו״קשיא״. אברהם שאל את ה׳: ״השופט כל הארץ לא יעשה משפט?״, ומשה שאל ״למה הרעותה לעם הזה?״. שאלה מתוך רצון להבין – היא חלק מהאמונה.

חכמי ישראל

הרמב״ם כתב את ״מורה הנבוכים״ במיוחד בשביל מי שנבוך בשאלות של אמונה ופילוסופיה. ספר הכוזרי בנוי כשיחה בין מלך שואל לחכם. רבנו בחיי בחובות הלבבות כתב שמי שיכול לברר את יסודות האמונה בשכלו – חייב לעשות זאת, ולא להסתפק בקבלה בלבד.

הגבול

הרמב״ם (הלכות עבודה זרה ב, ג) כותב: ״לא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה – מוזהרים אנו שלא להעלותה על ליבנו״. הוא מסביר שהשכל האנושי מוגבל, ומי שהולך אחר כל מחשבה בלי כלים – עלול לטעות. האיסור הוא על שקיעה במחשבות שמטרתן לפרוק עול, לא על בירור כן.

״במופלא ממך״

הגמרא (חגיגה יג ע״א) מביאה: ״במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור; במה שהורשית התבונן״. יש שאלות שאין להן תשובה מלאה בשכל האנושי – כמו מהותו של ה׳ – ולגביהן מקבלים את גבולות ההבנה.

איך לשאול

לשאול תלמיד חכם שיש לו סבלנות ופתיחות; ללמוד את המקורות עצמם, ולא רק תקצירים; לא לשפוט את כל התורה לפי שאלה אחת שאין לה תשובה מיידית; ולהמשיך לקיים מצוות גם בזמן הבירור. ראו ספקות באמונה.

ראו גם מה היא אמונה ואמונת חכמים.