מהי אמונת חכמים – ולמה היא חלק מהאמונה?

המקור: ״לא תסור״

התורה מצווה: ״על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל״ (דברים יז, יא). הרמב״ם (ממרים א, א–ב) כותב שבית הדין הגדול שבירושלים ״הם עקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה, ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל״, ו״כל המאמין במשה רבנו ובתורתו חיב לסמך מעשה הדת עליהן״.

המשנה הראשונה באבות מתארת את השרשרת: ״משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה״ (אבות א, א). אמונת חכמים היא האמון בשרשרת הזאת.

״ימין שהוא שמאל״ – שתי גרסאות

בספרי על הפסוק, וברש״י שם, נאמר: ״אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין״ – יש לשמוע להם. הרמב״ן בפירושו מסביר שהתורה ניתנה לפי דעת חכמי בית הדין, ושבלי זאת התורה הייתה נעשית ״כמה תורות״.

מנגד, בתלמוד הירושלמי (הוריות א, א) נאמר: יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל – תשמע להם? תלמוד לומר ״ללכת ימין ושמאל״ – שיאמרו לך על ימין שהוא ימין. מפרשים רבים יישבו את הגרסאות: הספרי מדבר על מה שנראה לאדם כטעות, ובאמת אינו כך; הירושלמי – על טעות ברורה. כך או כך, שתי הגרסאות מבקשות לשמור על אחדות התורה.

״יפתח בדורו כשמואל בדורו״

הגמרא בראש השנה (כה ע״ב) לומדת מן הפסוק ״ואל השופט אשר יהיה בימים ההם״: ״יפתח בדורו כשמואל בדורו״ – ״אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך״. כל דור צריך לסמוך על חכמי דורו, גם אם אינם גדולים כחכמי הדורות הקודמים.

המשנה באבות (א, טז) מוסיפה הנחיה אישית: ״עשה לך רב, והסתלק מן הספק״ (אבות א, טז). אמונת חכמים מתחילה בקשר חי עם רב ומורה.

שכל, כתוב ומסורת

רבנו בחיי, בהקדמה לחובות הלבבות, כותב שידיעת עבודת ה׳ באה משלוש דרכים: השכל, ספר התורה, והקבלה מן החכמים. המסורת אינה באה במקום השכל – היא משלימה אותו. ר׳ יהודה הלוי בכוזרי (מאמר ג) מקדיש דיון ארוך להגנה על התורה שבעל פה, ומראה שבלעדיה אי אפשר לקיים את התורה שבכתב כלל.

המשמעות המעשית היא ענווה: ללמוד, לשאול ולחשוב – ולצד זה להכיר בכך שחכמי התורה ראו ושמעו יותר. ראו גם כבוד זקנים ותלמידי חכמים ופרקי אבות.

טעויות נפוצות

• לחשוב שאמונת חכמים פירושה לוותר על חשיבה. חובות הלבבות מעמיד את השכל לצד הקבלה.
• לחשוב שהתורה שבכתב מובנת לבדה. בלי התורה שבעל פה אי אפשר לקיים רוב מצוותיה.
• להציג את ״ימין שהוא שמאל״ בלי להזכיר את גרסת הירושלמי.