האם אומרים וידוי בחול המועד?

הווידוי היומי

בקהילות ספרד ובחלק מקהילות אשכנז אומרים בכל יום חול, בשחרית ובמנחה, וידוי – ״אשמנו, בגדנו...״ – לפני נפילת אפיים, יחד עם י״ג מידות. זהו חלק מסדר הבקשה והתחנונים שאחרי שמונה עשרה.

ימים שאין בהם תחנון

כשאין אומרים תחנון, גם הווידוי אינו נאמר, כי הוא שייך לאותו סדר. השולחן ערוך (או״ח קלא, ז) כותב: ״ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן... ולא בין יום הכפורים לסוכות״, והרמ״א מוסיף גם את ימי חודש סיון עד אחר שבועות. חול המועד פסח הוא בתוך ניסן, וחול המועד סוכות בא אחרי ימים שכבר אין אומרים בהם תחנון, ולכן אין אומרים בהם וידוי.

שמחת המועד

הטעם הוא שמחת החג: ימים של שמחה אינם מתאימים לאמירת ״אשמנו״ ולהכאה על החזה. גם בראש חודש, בחנוכה, בפורים ובשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון – אין אומרים וידוי.

וידוי שאינו תלוי ביום

יש וידויים שאינם חלק מסדר התחנון. חתן וכלה נוהגים לומר וידוי במנחה של יום חופתם, ובימים שאין אומרים בהם תחנון יש לברר את המנהג. וידוי של חולה – נאמר בכל זמן. וידוי פרטי, שאדם מתוודה בלבו על חטא, אינו נאסר בשום יום.

למעשה

מי שהתרגל לומר וידוי כל יום – פשוט מדלג עליו בחול המועד, ממשיך ב״ובא לציון״ או בשאר סדר התפילה. ראו תחנון.