האם מותר לשמוע שופר בהקלטה או בשידור?

קול שופר ולא קול הברה

המצווה היא לשמוע ״קול שופר״. השולחן ערוך (או״ח תקפז, א) פוסק: ״התוקע בתוך הבור או בתוך המערה – אותם העומדים בתוך הבור והמערה יצאו, והעומדים בחוץ – אם קול שופר שמעו יצאו, ואם קול הברה שמעו לא יצאו״. כלומר: צריך לשמוע את הקול שיוצא מן השופר עצמו, ולא הד או קול משני.

מכשירים אלקטרוניים

ברדיו, בטלפון, בשידור חי ובהקלטה – הקול נקלט במיקרופון, הופך לאות חשמלי, ונוצר מחדש ברמקול. פוסקי זמננו כתבו שזה קול חדש שמייצר הרמקול, ואינו קול השופר – ולכן אין יוצאים בו ידי חובה, גם בשידור חי. הדבר דומה למה שנפסק לגבי שמיעת מגילה בזום או בטלפון.

רמקול בבית הכנסת

גם בבית כנסת גדול, אין להשתמש במערכת הגברה לתקיעות. מי שיושב רחוק ושומע בעיקר מן הרמקול – עלול שלא לצאת. לכן נוהגים לכבות את ההגברה בזמן התקיעות, או לתקוע קרוב לציבור.

מי שאינו יכול להגיע

חולים, יולדות, קשישים ומי שמטפל בילדים קטנים – אינם יכולים לצאת בשמיעה מרחוק. הפתרון הוא תוקע שמגיע אליהם: בשכונות רבות מארגנים תוקעים שעוברים בין הבתים ובבתי החולים אחרי התפילה. מי שיודע לתקוע – זו מצווה גדולה לתקוע לאחרים. ראו אישה בשמיעת שופר.

האזנה להקלטה

מותר להאזין להקלטה של תקיעות לשם לימוד – כדי ללמוד את הקולות או להתכונן – אבל אין בזה קיום מצווה.