מצאתי חמץ בפסח – מה עושים?

״לא יראה ולא ימצא״

התורה אסרה שיהיה חמץ ברשות היהודי בפסח: ״שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם״ (שמות יב, יט). גם מי שביטל את החמץ בערב פסח – אם מצא חמץ בפסח, חובה לבער אותו, כי חז״ל חששו שיבוא לאכול ממנו.

בחול המועד

השולחן ערוך (או״ח תמו, א) פוסק: ״המוצא חמץ בביתו – אם הוא בחול המועד, יוציאנו ויבערנו מיד״. שורפים אותו, או זורקים לאשפה ציבורית, או מפוררים ומשליכים לאסלה – כל דרך שמשמידה אותו. המשנה ברורה מבאר מתי מברכים ״על ביעור חמץ״, ותלוי אם ביטלו את החמץ ובכמות שנמצאה.

ביום טוב

השולחן ערוך שם ממשיך: ״ואם הוא יום טוב – יכפה עליו כלי עד הלילה, ואז יבערנו״. החמץ מוקצה ביום טוב, ואסור לשרוף אותו, כי אין זה לצורך אוכל. כופים עליו כלי כדי שלא יגיעו לאכול ממנו, ובמוצאי החג – משמידים.

חמץ שנמכר

החמץ שנמכר לגוי במכירת חמץ – שייך לגוי עד אחרי הפסח. אין לגעת בו, ובוודאי לא להשמיד אותו. אם נמצא חמץ בארון שנכלל במכירה – משאירים אותו שם. ראו מכירת חמץ – איך זה עובד.

כלים ומאכלים

אם החמץ נפל לתוך תבשיל של פסח – זו שאלה אחרת וחמורה, כי חמץ בפסח אינו בטל אפילו במשהו. יש לשאול רב מיד. וכן כלי פסח שבושל בו חמץ – יש לשאול.

ראו בדיקת חמץ וביעור חמץ. הרמב״ם מביא את הדינים בהלכות חמץ ומצה פרק ג, והקיצור בסימן קיא.