מכירת חמץ – איך זה עובד, עד מתי מוכרים ומה צריך לסגור

למה מוכרים חמץ

האיסור "לא יראה ולא ימצא" אוסר להחזיק חמץ בבעלותנו בפסח, גם אם אין לנו כל כוונה לאכול אותו. מי שיש לו חמץ שקשה לבער – בקבוקי משקה, מלאי של מזון, חנות או מחסן – יכול למכור אותו לגוי במכירה של ממש, ואחרי החג לקנות אותו בחזרה (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תמח). כיום המכירה נעשית כמעט תמיד דרך רב, שמקבל הרשאה מאנשים רבים ומוכר את החמץ של כולם בשטר אחד.

איך עושים את זה בפועל

1. מחליטים מה מוכרים. עוברים על הארונות ומפרידים בין חמץ שייאכל או יבוער לבין חמץ שיימכר.
2. מרכזים את החמץ הנמכר. מכניסים אותו לארון, למגירה או לחדר אחד, וסוגרים.
3. מסמנים. מדביקים על הארון שלט או סרט, כדי שאף אחד לא יפתח בטעות בפסח. כך גם המקום פטור מבדיקה.
4. ממלאים שטר הרשאה. בשטר כותבים את הכתובת ואת המקומות שבהם נמצא החמץ. ממלאים אצל רב הקהילה, בבית הכנסת או בטופס מקוון שמפרסמים רבנים ומועצות דתיות רבות. נוהגים לתת לרב משהו בקניין סודר, כגון עט או מטפחת, אבל ההרשאה כשרה גם בדרכים אחרות לפי מה שהרב מורה.
5. לא משאירים לרגע האחרון. המכירה צריכה להתבצע לפני סוף זמן ביעור חמץ בבוקר ערב פסח, ולכן הרבנים מבקשים למלא את ההרשאה כמה ימים קודם.

מה מוכרים ומה לא

• חמץ גמור – כמו לחם, עוגיות ובירה. יש המקפידים שלא למכור חמץ גמור ולבער אותו, ומוכרים רק תערובות; רבים מוכרים גם חמץ גמור. נהגו לפי מנהג הבית.
• תערובות חמץ – מוצרים שמכילים חמץ או שיש חשש לחמץ בהם, כמו תבלינים מסוימים ורטבים.
• החמץ הבלוע בכלים – רבים כוללים במכירה את החמץ הבלוע בכלי החמץ, אף שהכלים עצמם אינם נמכרים. את הכלים מנקים וסוגרים בארון נפרד.
• מה לא מוכרים: את החמץ שמתכוונים לאכול עד הבוקר של ערב פסח, ואת מה שעומד לשריפה.

אחרי החג

הרב קונה את החמץ בחזרה אחרי צאת החג, וזה לוקח זמן. לכן ממתינים מעט אחרי צאת החג, לפי מה שהרב מודיע, לפני שפותחים את הארונות. חמץ של יהודי שלא נמכר ועבר עליו הפסח אסור בהנאה גם אחרי החג – וזו אחת הסיבות לקנות מוצרי חמץ אחרי פסח רק בחנויות שמכרו את החמץ שלהן.

טעויות נפוצות

• להשאיר את ההרשאה לבוקר ערב פסח, כשהרב כבר סיים לקבל טפסים.
• לא לסגור ולא לסמן את הארון, ולפתוח אותו בפסח מתוך הרגל.
• לחשוב שמכירה פוטרת מבדיקה וביעור של החמץ שבשאר הבית.
• לפתוח את הארונות מיד בצאת החג, לפני שהרב קנה את החמץ בחזרה.