האם מותר לכבות גז ביום טוב?

כיבוי ביום טוב

ביום טוב הותרו מלאכות של ״אוכל נפש״, ובכלל זה הבערה לצורך בישול. אבל כיבוי אינו חלק מהכנת האוכל, ולכן השולחן ערוך (או״ח תקיד, א) פוסק: ״אסור לכבות דליקה בי״ט ואפילו אם רואה ביתו שנשרף, אם אין שם סכנת נפשות״. הוא מוסיף שאין מכבים את העצים ״אפילו כדי שלא יתעשן הבית או הקדירה״.

כשהכיבוי נצרך לאוכל

הרמ״א שם מביא ״ויש אומרים דווקא אם אפשר להציל הקדירה בלא כיבוי, אבל אם אי אפשר להציל או לבשל הקדירה בענין אחר רק שיכבה – מותר לכבות״, וכותב ״וכן נראה לי עיקר״. כלומר לשיטת הרמ״א, כיבוי שנעשה כדי שהתבשיל לא יתקלקל נחשב צורך אוכל נפש. השולחן ערוך עצמו מחמיר יותר. בסעיף ב שם מובא שגם הטיית הנר כדי להרחיק את השמן מהפתילה ״חשיב כיבוי ואסור״.

הגז בימינו

מכאן נגזרות שתי שאלות. סגירת הגז אחרי שגמרו לבשל, כדי לחסוך או מחשש – אין בה צורך אוכל, ורוב הפוסקים אוסרים. הנמכת הלהבה כדי שהתבשיל לא יישרף – יש מתירים על פי הרמ״א, ובלבד שאין דרך אחרת (כמו להעביר את הסיר ללהבה קטנה שכבר דולקת); ויש מחמירים, במיוחד לבני ספרד ההולכים אחר מרן.

עצות מעשיות

מתקינים בכיריים טיימר מאושר שסוגר את הגז בשעה קבועה; מדליקים לפני החג להבה קטנה אחת שתשמש להעברת אש; ומשאירים אש דולקת במקום בטוח. במקרה של סכנה – ריח גז, דליפה או אש שמתפשטת – מכבים מיד, כי ספק סכנת נפשות דוחה יום טוב.

ראו גם הדלקת גז ביום טוב ומה מותר לבשל ביום טוב.