מה זה שמחת יום טוב – חובה לאכול בשר ולשתות יין?

המצווה

התורה אומרת ״ושמחת בחגך״ (דברים טז, יד). השולחן ערוך (או״ח תקכט, ב) מפרט: ״חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. כיצד משמחן? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין כפי ממונו״. כלומר, השמחה אינה אחידה – כל אחד בדבר ששמח אותו באמת.

בשר ויין

הגמרא (פסחים קט, א) אומרת: ״בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר… ועכשיו שאין בית המקדש קיים – אין שמחה אלא ביין״. הקיצור (קג, ה) כותב שהאנשים שמחים ״בבשר וביין״, ובסעיף ג שירבה בבשר, ביין ובמגדנות ״כפי יכולתו״. מכאן שנוהגים לאכול בשר בסעודות החג ולשתות יין, אבל נחלקו האחרונים אם יש בזה חיוב גמור בזמן הזה. מי שאינו אוהב בשר או שאינו יכול לאכול – אין עליו חובה לאכול דבר שאינו משמחו, והשמחה יכולה להיות במאכלים אחרים שהוא אוהב. גם ביין – די בכוס אחת לשמחה, ואין צורך לשתות הרבה.

גבולות השמחה

השולחן ערוך (תקכט, ג) מזהיר: ״לא ימשוך בבשר וביין ובשחוק וקלות ראש, לפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטווינו… אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר״. ועוד כתב (תקכט, א) שמצוות יום טוב לחלקו – ״חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה״.

שמחה עם אחרים

השולחן ערוך מוסיף שחייב להאכיל ״לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר עניים״, והקיצור (קג, ט) כותב בחריפות שמי שנועל דלתו ואוכל רק עם בני ביתו – ״אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו״. לכן נהוג להזמין אורחים לבד ולצרכים בחג, או לתת להם לפני החג כדי שיוכלו לשמוח.