האם מותר לבכות בראש השנה?

יום של שמחה

בימי עזרא ונחמיה, בראש השנה, קרא עזרא לפני העם את התורה, ו״בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה״. נחמיה ועזרא אמרו להם: ״היום קדוש הוא לה׳ אלוקיכם, אל תתאבלו ואל תבכו… לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים… כי חדוות ה׳ היא מעוזכם״ (נחמיה ח). מכאן שראש השנה, למרות היותו יום דין, הוא יום טוב, ואוכלים ושמחים בו.

יום של דין

מצד שני, זה היום שבו ״כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון״, ואנו מבקשים על חיינו. תפילות כמו ״ונתנה תוקף״ ו״אבינו מלכנו״ מעוררות את הלב. בספרי המוסר והקבלה מובא שבכי בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים מתוך התעוררות הוא דבר רצוי, ומסופר על גדולי ישראל שבכו בתקיעת שופר ובתפילת מוסף.

איך מיישבים

הבכי הרצוי הוא בכי של תפילה – מתוך כיסופים, תשובה ובקשת רחמים – ולא בכי של יאוש ועצבות. הוא מתקיים בעיקר בשעת התפילה, ואחריה חוזרים לשמחת החג, לסעודה ולסימנים. כך נוהגים בפועל: בבית הכנסת – התעוררות ותחנונים, ובבית – סעודת יום טוב בשמחה ובביטחון שה׳ ידון לטובה.

מי שמצטער

מי שעובר תקופה קשה – אבל, מחלה, משבר – והבכי פורץ ממנו, אין לו לחשוש שעבר על איסור. ראש השנה הוא יום שבו ה׳ שומע ״קול בכי״, כמו שנאמר על חנה ועל רחל, שקוראים עליהן בקריאת התורה וההפטרה של החג.

בקיצור

בתפילה – מותר ואף טוב לבכות מתוך התעוררות. מחוץ לתפילה – לשמוח ביום טוב, לאכול ולשתות, ולבטוח בה׳. ראו ראש השנה.