נחמיה פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיֵּאָסְפוּ כָל־הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר־הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶת־יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:כאיש אחד. ר״ל חיש מהר כביאת איש אחד:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון

   מצודת ציון

   הסופר. החכם ובדח״ל סופר מברך ובור יוצא (חולין קי״ח):

2. (ב)וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת־הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי

   מצודת דוד:מאיש וגו׳. ר״ל הביא לפני כולם כי כולם נאספו שם: מבין לשמוע. בעל בינה להבין דברי הספר: ביום אחד וגו׳. הוא ר״ה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ביום אחד לחדש השביעי. הוא יום של ראש השנה:

   מלבי"ם

   את התורה, לא אמר ספר התורה כמ"ש ואח"כ ויקראו בו דהיינו בספר, לכלול שפי' להם גם כן התורה המסורה בע"פ שאין כתוב בספר, ועז"א לפני הקהל מאיש ועד אשה, שלפניהם נקראו דברים הפשוטים, וכל מבין לשמוע היינו החכמים שלפניהם נקראו דברי תורת הפה וסודותיה:

   רלב"ג

   וכל מבין לשמוע. אחשוב כי רמז בכל מבין לשמוע אל הטף כמו שאמרה התורה בפרשת הקה למען ישמעו ולמען ילמדו ובאר בזה כי לא יבואו שם מהטף רק המבינים לשמוע:

   אבן עזרא

   ביום אחד לחדש השביעי דבק עם ראש הפסוק והטעם ויביא עזרא את התורה, ביום פלוני.

3. (ג)וַיִּקְרָא־בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר־הַמַּיִם מִן־הָאוֹר עַד־מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל־הָעָם אֶל־סֵפֶר הַתּוֹרָה

   מצודת דוד:ויקרא בו. עזרא קרא בו: מן האור. מן אור הבוקר: והמבינים. בעלי בינה: ואזני וגו׳. היו נוטים אזניהם לשמוע אל דברי תורה:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   מן האור. של תחלת היום:

   אל ספר התורה. היו כל העם מטים אזניהם:

   רלב"ג

   ואזני כל העם אל ספר התורה. כלם היו מטים אזניהם לשמוע הדברים ולהבינם ולזה הוא מבואר שלא היו מדברים בדברים אחרים:

   אבן עזרא

   ויקרא בו רמז לספר התורה.

4. (ד)וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל־מִגְדַּל־עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל־יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם

   מצודת דוד:אשר עשו לדבר. הנעשה מתחלה בעבור זה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   אשר עשו לדבר. אותו מגדל עץ עשו לשם כך לקרות שם עליו ספר התורה:

   מלבי"ם

   ויעמדו אצלו, היה שבעה מכל צד, שעזרא נחשב לימין, ולדעת חז"ל מגילה (ד' כ"ג) היו ששה מכל צד חוץ מעזרא וזכריה משולם הוא שם אחד, ובעזרא (ח' ט"ז) ולזכריה ולמשולם ראשים, וצ"ע:

   רלב"ג

   ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר וגו'. הנה עשו זה כדי שיהיה גבוה על העם וישמעו כלם דבריו ולפי שהמגדל ההוא היה גבוה עשרה טפחים או יותר והיה חולק רשות לפני עצמו היו שם עמו מימינו ומשמאלו קצת אנשים כדי שלא יאמר דבר שבקדושה בפחות מעשרה:

   אבן עזרא

   מגדל עץ כדמות מגדל כאשר אנחנו עושים פה בבתי כנסיות.

5. (ה)וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל־הָעָם כִּי־מֵעַל כָּל־הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל־הָעָם

   מצודת דוד:לעיני כל העם. כולם ראו בפתחו את הספר כי עמד על המגדל ממעל לכל העם ולזה ראו הכל: וכפתחו. כאשר פתח הספר או כאשר פתח פיו לדבר שתקו כל העם:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עמדו. ענין שתיקה כמו עמדו ולא ענו (איוב ל״ב:ט״ז):

   רש"י

   כי מעל כל העם היה. ועל כן ראוהו כולם:

   וכפתחו עמדו כל העם. וכאשר פתחו לקרות שתקו כל העם:

   עמדו. לשון שתיקה (שתקו) כמו עמדו ולא ענו עוד (איוב ל״ב:ט״ז):

   מלבי"ם

   מעל כל העם, שהמגדל היה בימה גבוה, עמדו הפסיקו מלדבר (סוטה דף ל"ט):

   רלב"ג

   וכפתחו עמדו כל העם. ר"ל שתכף שפתח ספר תורה עמדו כל העם על עמדם לא התנועעו איש ממקומו כדי שיוכלו להבין את דברי התורה:

   אבן עזרא

   וכפתחו עמדו העמידה בדיבור ופירושו שתקו והחרישו וכן: עמדו לא ענו עוד. ויתכן שעמדו על רגליהם לכבוד התורה והעד: ויקומו על עמדם וכן אמרו חכמינו ז"ל: מימי משה ועד רבן גמליאל היו למדין מעומד.

6. (ו)וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת־יְהוָה הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ לַיהוָה אַפַּיִם אָרְצָה

   מצודת דוד:אמן אמן. הכפל לחזק: במועל ידיהם. ברוממות ידיהם למעלה: אפים. כ״א על פניו ארצה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   במועל. מלשון העלאה והרמה:

   ויקדו. כפפו הקדקוד:

   רש"י

   במועל ידיהם. בנשיאות ידיהם שנשאו כפיהם למעלה להודות להקב"ה כענין שנאמר ויפרוש כפיו השמים (מלכים א ח׳:כ״ב):

   מלבי"ם

   במעל ידיהם, בנשיאת ידיהם, ולראב"ע הוא מפעל הכפל והמ"ם לתיקון השם כמו מורך. עמ"ש בס' התו"ה בחקותי (סי' ס"ג):

   רלב"ג

   ויברך עזרא את ה' האלהים וגו'. זו ברכת התורה וידמה מזה שכבר ברך קודם קריאתו התורה:

   במועל ידיהם. ר"ל שנשאו ידיהם למעלה לה' יתברך בענותם אמן:

   אבן עזרא

   במועל ידיהם משרש עלל וכמוהו: ועוללתי בעפר קרני והוא כטעם מעלה מן עלה ויעל והם שנים שרשים בענין אחד, כמו שוגג ומשגה.

   ופירש במועל בנשיאות ידיהם, כטעם: שאו ידיכם קדש וברכו את ה'.

7. (ז)וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת־הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל־עָמְדָם

   מצודת דוד:מבינים. הם היו מבינים ומודיעים להעם את דברי התורה שקרא עזרא: על עמדם. על מקום מעמדם ולא זזו ממקומם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   מבינים את העם. שהיו מתרגמין לעם דברי תורה:

   על עמדם. שהיו עומדים על רגליהם:

   רלב"ג

   מבינים את העם לתורה. ר"ל שהם מבארים להם התורה:

   אבן עזרא

   מבינים את העם לתורה הבינם להקשיב התורה.

8. (ח)וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא

   מצודת דוד:ויקראו. ר״ל שמעו קול הקריאה כי עזרא לבד היה הקורא: מפורש. קריאה מפורשת לדעת ולהבין מה שנאמר בה: ושום שכל וכו׳. שמו שכלם ר״ל נתנו לבם להשכיל אמיתת הענין והשכילו להבין במקרא:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ושום. מלשון שימה:

   רש"י

   ושום שכל. ושימת חכמה ושום לשון פעול:

   מלבי"ם

   בספר בתורת האלהים, ר"ל בספר הכתוב שהוא תורת הכתב, וגם בתורת האלהים המסורה בע"פ, וע"ז כפל ב' היחוס בכל אחד, ועל בספר אמר מפורש, ופירשו חז"ל זה תרגום שתרגמוהו בלשון העם, ונגד בתורת האלהים אמר ושום שכל שהשכילו אותם תורת הפה, ואיך נלמד תורת הפה מתורת הכתב שעז"א ויבינו במקרא, וחז"ל (נדרים ל"ו ובמגילה ג') אמרו ושום שכל אלו הפסוקים ויבינו במקרא זו המסורת שגם הפסוקים ופסקי טעמים והקריאה הוא מתורת הפה אם לקרות בחלב אמו או בחלב, זכר עמלק או זכר, וחמשה פסוקים שאין להם הכרע כמ"ש חז"ל:

   רלב"ג

   ויקראו בספר בתורת האלהים וגו'. ר"ל שהלוים קראו בספר בתורת האלהים דבר מפורש כי תרגמוהו להם ולא די להם שתרגמוהו להם בלשון מובן אצלם אבל השתדלו בשימת שכל וחכמה בענין הדבר המתורגם וזה היה כשבארו להם הכונה אשר בעבורה אמרה התורה זה ויבינו אותם בצורת הקריאה בתורה שתסכים אל המכוון בה וזה היה כשינוחו בקריאתם במקומות שהוא סוף באופן מה ולא ינוחו במה שהוא אמצע:

   אבן עזרא

   מפורש פירש דבר מפורש.

   ושום שכל שמו שכלם להבין במקרא זאת השומה בעיון הלב, כטעם ואתנה את לבי לדעת חכמה:

9. (ט)וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת־הָעָם לְכָל־הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ־הוּא לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם אַל־תִּתְאַבְּלוּ וְאַל־תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל־הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה

   מצודת דוד:המבינים. אשר היו מבינים את העם את דברי התורה: לכל העם. הם אמרו לכל העם הלא היום קדוש הוא לה׳ כי ר״ה הוא ואין מהראוי להתאבל ולבכות בו: כשמעם וגו׳. כי ראו שלא קיימו את התורה כראוי:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   היום קדוש. כי יום ר"ה הוא:

   כי בוכים כל העם. מפני שלא קיימו התורה כראוי:

   מלבי"ם

   כי בוכים, יל"פ שקרא לפניהם פרשת היום והבינם כי היום הוא יום הדין וע"כ בכו מאימת הדין, וגם רצו להתענות, וא"ל נגד התענית לכו אכלו משמנים, ונגד הבכי ואל תעצבו, וכמ"ש במדרש שישראל יש להם דין והם עושים יו"ט שבטוחים שה' יוציא משפטם לזכות, וז"ש שחדות ה' היא מעוזכם, בזה תראו כי עוז לכם בה' שייטיב חסדו עמכם, וגדר שם חדוה על השמחה הרוחנית ושמחה זו היא מעוזכם שהיא שמחת הנפש על דבוקה בה' עוז לה וה' עוזה ומעוזה:

   רלב"ג

   היום קדוש הוא לה' אלהיכם. זה מבואר כי הוא היה יום זכרון תרועה והוא אשר נקראהו ראש השנה:

   כי בוכים כל העם וגו'. ידמה שקראו להם במקום הקללות למען ייראו את ה':

   אבן עזרא

   לכל העם דבק ויאמר, שהוא ראש הפסוק.

10. (י)וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי־קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל־תֵּעָצֵבוּ כִּי־חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם

    מצודת דוד:משמנים. מאכלי שמן: ממתקים. משקים מתוקים: לאין נכון לו. למי שאין המזון נכון ומזומן לו ר״ל לדלת העם: כי חדות ה׳. ר״ל שמחת י״ט שהיא שמחה של מצוה היא תתן לכם עוז ותעצומות:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מנות. ענין חלק ומתן כמו והיה לך למנה (שמות כ״ט:כ״ו):

    רש"י

    לאין נכון לו. לעני שאין מזומן לו מאכלו:

    רלב"ג

    לכו אכלו משמנים וגו'. אמר זה בעבור עונג יום טוב ובעבור שהתורה צותה לנו בכל שמחותינו בחגינו לשמח האביונים בכל הטוב אשר נתן ה' לנו צוה אותם שישלחו מנות לאשר אין נכון ומזומן והם העניים ולפי שעד חצי היום קראו בתורה למדנו מזה שהמועדים נתנו לשמח בקצתם הנפש והוא העסק בתורה ולשמח בקצתם הגוף והוא ההתענג במזונות ובמשקים הערבים:

    כי חדות ה' היא מעזכם. ר"ל המבצר והחוזק שתתחזקו בו הוא שתשמחו במה שרצה ה' יתברך שתשמחו בו והם המועדים כי בהם הישרה נפלאה להשיג ה' יתברך כמו שבארנו בפירוש התורה ועם השמחה והרחבת נפש יתכן שיושג זה יותר ואפשר שנאמר שהרצון בו שהוא ראוי שתשמחו במה ששמעתם מהתורה כדי שתתישרו לשמרה והוא המעוז והחוזק שתקחו מזה כי שמחתכ' בו תורה שרצונכם לנהג לפי התורה וזה הוא מה שאמר אחר זה וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלוח מנות וגו':

    אבן עזרא

    כי חדות ה' היא מעזכם השמחה היא תעוז אתכם אם תקיימוה, כי כן כתוב: ושמחת בחגך.

11. (יא)וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל־הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל־תֵּעָצֵבוּ

    מצודת דוד:מחשים. היו משתקים את כל העם ואמרו להם שתקו מן הבכי:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מחשים. משתיקים כמו עת לחשות (קהלת ג׳):

    הסו. שתקו כמו ויהס כלב (במדבר י״ג):

    רש"י

    מחשים. היו מזהירין לכל העם לחשות שלא יבכו עוד:

    הסו. ל' שתיקה כמו ויהס כלב (מדבר י"ג):

    מלבי"ם

    הסו כי היום קדוש, מפני שתחלה (פ"ט) אמר היום קדוש הוא לה' אלהיכם, וכמ"ש חז"ל חלקהו חציו לה' וחציו לכם, ושם דבר על חצי יום העבר שהקדישו לה', ועתה שצוה אותם ללכת לביתם לאכול משמנים הוסיפו הלוים שגם חציו השני הוא קדוש, ע"י שיקיימו בו שמחת החג, ועז"א היום קדוש סתם:

    רלב"ג

    והלוים מחשים וגו'. ר"ל שהם היו משתקים העם מהבכי והתאבל:

    הסו. שתקו:

    אבן עזרא

    מחשים לכל העם פועל יוצא.

    הסו מלעיל בגלגל הפסק. וכן: ערו ערו עד היסוד בה.

12. (יב)וַיֵּלְכוּ כָל־הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם

    מצודת דוד:ולשלח מנות. לאין נכון לו: כי הבינו. השכילו וידעו בדברי התורה אשר הודיעו להם ושמחו בזה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כי הבינו, שמצוה לשמוח ולשמח גם העני והגר והיתום והאלמנה, ולכן שלחו מנות ועשו שמחה גדולה שישמחו על העם העני והעשיר יחדו:

13. (יג)וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל־הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל־עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה

    מצודת דוד:וביום השני. של ר״ה כי בימי עזרא עברוהו לאלול ועשו שני ימים טובים של ר״ה כן ארז״ל: לכל העם. של כל העם: ולהשכיל. לקרות בה בכוונת הלב לדעת מצות ה׳ אשר תעשינה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י

    רש"י

    וביום השני. של ראש השנה:

14. (יד)וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד־מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג, זה דבר זר מאד שישראל לא עשו סכות מימי יהושע ועד עתה כמ"ש לקמן כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן, וכמו שהתפלאו ע"ז בערכין (דף ל"ב). ונראה לפמ"ש הרמ"א בא"ח סי' תרל"ז שאין לעשות סוכה ברה"ר, א"כ כיון דקיי"ל שירושלים לא נתחלקה לשבטים, לא נמצא שם רה"י כמו דאין משכירים בתים בירושלים מפני שאינו שלהם, א"כ לא יכלו לעשות שם סוכה, ובאשר בימי עזרא קנו שנית את א"י בחזקה וקדשוה התנו הב"ד שיעשו סכות בירושלים ובשאר רה"ר, וכמ"ש בתוספתא (דב"ק פ"ו) שתנאי ב"ד שיהיו מסככים ברה"ר, ור"ל שזה התנו ב"ד של עזרא באותו זמן שאל"כ לא היו יכולים לעשות סכות בירושלים, ומבואר בפי' שעשאום בחצרות בית האלהים וברחוב שער המים שהוא רה"ר, ממש, והתוספתא מדברת בא"י ששם היה תנאי ב"ד של עזרא בעת שקדשו את הארץ, אבל בחו"ל לא הותנה, בפרט במקום עכו"ם. וכמו שחקר בזה במג"א שם, והנה גם יהושע היה יכול לתקן תקנה זו בעת שקדש את הארץ בפעם הראשון שאז היה ביד ב"ד להנחיל את הארץ ע"מ כן שמקום הסוכה תהיה רה"י תמיד, ויהושע לא עשה כן ומימיו עד עזרא לא עשו כן בני ישראל היינו לא ישבו בסוכה הנעשית ברה"ר, וכן בימי דוד ושלמה לא נעשו סוכות בירושלים מטעם הנ"ל מפני שלא נתחלקה לשבטים, ומ"ש ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם, שיודיעו גם ביתר ערים יוכלו לעשות סכות ברה"ר, ובזה נבין מ"ש בערכין שם שמ"ש כי לא נעשה כן מימי יהושע בן נון היינו שעזרא קדש את הארץ פעם שניה, ואיך נוציא זה מהלשון כי לא עשו מימי יהושע כן?, רק שמזה בעצמו מבואר שעזרא קדש את הארץ מחדש והיה כח בידו להתנות תנאים כמו בימי יהושע, ומזה מוכיח בגמרא שם דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל:

15. (טו)וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי־זַיִת וַעֲלֵי־עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב

    מצודת דוד:ואשר ישמיעו. הוא מקרא קצר וכאלו נאמר וצוו אשר ישמיעו וכו׳: עלי זית. ענפים כשהם עם העלים: עץ שמן. הוא מין אילן סרק: ועלי הדס. ארז״ל שהוא הדס שוטה שאין כשר ללולב וצוו להביאו לסכך בהם את הסוכה עם עלי זית ועלי עץ שמן ועלי תמרים. זה לולב: עץ עבות. זה ההדס אשר עליו קלועים זה בזה הכשר ללולב וה״ה שצוו להביא האתרוג וערבי נחל ולא זכרם לקצר בדבר המובן: לעשות סוכות. לסכך בהם את הסוכות ומוסב על עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויעבירו קול. הוא ענין הכרזה כמו ויעבירו קול במחנה (שמות ל״ו:ו׳):

    עבות. מלשון עב ור״ל מרובה בעלים וקלועים זע״ז וכן שתי עבותות הזהב (שם כ״ח):

    רש"י

    ואשר ישמיעו. וצוו אשר ישמיעו קול לחוג את חג הסוכות וכן נוהג המקרא לדבר כענין הזה כמו אמור לנער ויעבור לפנינו (שמואל א ט׳:כ״ז):

    ועלי הדס. מפורש במסכת סוכה זה הדס שוטה שאינו ראוי ללולב כי אם לעשות סוכה:

    ועלי תמרים. ללולב:

    ועלי עץ עבות. זה הדס הראוי ללולב כמפורש במסכת סוכה:

    מלבי"ם

    והביאו עלי זית, פי' חז"ל בסוכה שעלי זית ועץ שמן לסכך, ועלי הדס ועלי תמרים ללולב, ועלי עץ עבות, הדס שוטה לסכך, והגם שלא היה עקר כוונתו להזהיר על ד' מינים שא"כ היה לו להזכיר גם פרי עץ הדר וערבי נחל, מפני שהיו בין החכמים שדרשו כר"י דסוכה אין נעשית רק מד' מינים (כמ"ש בסוכה ל"ו), למד להם שיוכלו להביא עלי הדס ועלי תמרים שיקחו מהם בל"ז לצורך ד' מינים, ובכ"ז יביאו גם עלי זית ועלי עץ שמן (הוא אילן סרק כמו ועצי שמן, מלכים א ו׳:כ״ג) כדי שלא יקבעו הלכה דצריך שיהיה הסכך מד' מינים מפני הק"ו, שעז"א לעשות סכות ככתוב, ר"ל שלא נדרוש ק"ו שיהיו רק ד' מינים רק ככתוב:

    רלב"ג

    צאו ההר והביאו עלי זית וגו'. ר"ל עצים עם עלים לעשות סוכה:

    ועלי הדס. לפי שזכר אחר זה ועלי עץ עבות למדנו שההדס שנזכר תחלה אינו עץ עבות וידמה שבחרו אלו קצתם ליופי וקצתם לריח טוב:

    אבן עזרא

    ואשר ישמיעו ועלי עץ שמן ועלי עץ הדס ועלי תמרים - הווי"ן אינם מוסיפים על הענין, רק טעמו או עלי עץ שמן או עלי הדס וכן ומקלל אביו ואמו. וההדס והעבות ידענו מן הקבלה שהם עץ אחד, וכן אמר המתרגם עבות הדסין על דרך קצרה רק יש בו מינין הנמצאים בשלשה עלים הוא הנקרא מן מעשה עבות. ואני מצאתי בששה עלים והוא הנאה מכולם להקרא עבות. ויש אומר: כי ימצא בשבעה עלים. ורבותינו קראו: הדס שוטה.

16. (טז)וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל־גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם

17. (יז)וַיַּעֲשׂוּ כָל־הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן־הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא־עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן־נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד

    מצודת דוד:וישבו בסוכות. ר״ל ישבו בהם בקביעות רב כמו שראוי להיות: כי לא עשו. ר״ל עשו המצוה מן המובחר אשר לא עשו כן מימי ישוע בן נון והוא הפוך כמו כי לא עשו בני ישראל כן מימי וכו׳ עד היום ההוא: ותהי שמחה. על אשר קיימו המצוה בתקון רב:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    ויעשו כל הקהל, הוא כמ"ש שעשו ברה"ר שהוא סוכת הקהל, שכן היה עתה תנאי ב"ד, ולכן וישבו בסכות, כי עד עתה רבים שלא ישבו בסכות מפני שלא היה להם רה"י:

    רלב"ג

    כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל. ר"ל להיות לב כל הבאים שם טוב עם ה' ולקרוא יום ביום בספר תורת האלהים וידמה שכן עשו בימי יהושע בן נון לקרוא גם כן בספר תורת האלהים או יהיה שב אמרו כי לא עשו כן לעשות הסוכות ולב כלם לה':

    אבן עזרא

    ישוע נקרא בשלשה שמות.

18. (יח)וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ־חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט

    מצודת דוד:ויקרא. עזרא קרא לפני העם בכל יום מן יום הראשון מימי החג עד וכו׳ ויעשו חג. הקריבו קרבנות החג: עצרת. עשו עצרת והקריבו בו הקרבנות הראוים כמשפט התורה:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    יום ביום. בכל יום ויום:

    אבן עזרא

    יום ביום פירש: ביום הראוי, והטעם מענין היום.